ע"א 8834/08 אמנון יצחקי נ. טופ יעל פיתוח נדל''ן בע''מ

1.

בפניי בקשה להורות למשיבה 1 להפקיד את סכום פסק הדין, שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר), בקופת בית המשפט.

2.

המבקש הינו קבלן אשר התקשר עם המשיבה 1, חברת יזמות, בהסכם קומבינציה. בין המבקש והמשיבה 1 נתגלעו מחלוקות שונות לגבי הסכם הקומבינציה שעיקרן נוגע לאיחור בביצוע הפרויקט, ושאלת זכותה של המשיבה 1 לבטלו בגין הפרה יסודית זו, ככל שמדובר בהפרה. בעקבות מחלוקות אלה הוגשו תביעה ותביעה שכנגד לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קמא פסק לטובת המבקש סך של 375,641 שקלים חדשים, בנוסף לכך הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 15%. הכל בצירוף מס ערך מוסף, ריבית והפרשי הצמדה על פי הדין, כפי שמפורט בפסק הדין. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו ערעור וערעור שכנגד לבית משפט נכבד זה. לשם השלמת התמונה אציין שהמשיבה 2 נתבעה בשל היותה, לשיטת המבקש, בעליה של דירה לה הוא זכאי מכוח ההסכם עם המשיבה 1. עם זאת, בית המשפט קמא לא חייבה בתשלום במסגרת פסק דינו.

3.

בבקשה שבפניי טוען המבקש כי הוא פועל במשך למעלה משנה במסגרת הליכי הוצאה לפועל, לשם גביית חובה של המשיבה 1 לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך לא עלה בידו לממש את שנפסק. כמו כן, טוען המבקש כי המשיבה 1 עושה דין לעצמה והחליטה באופן חד-צדדי שלא לשלם את חובה הפסוק. בנוסף, המבקש סבור כי המשיבה 1 הגישה ערעור שכנגד רק על מנת לתרץ את אי תשלום החוב.

4.

בתגובתה טוענת המשיבה 1 כי הליך הערעור אינו ההליך הנכון לקדם הליכי גבייה או אכיפת פסק הדין, לשם כך יש לפנות ללשכת ההוצאה לפועל. כמו כן, המשיבה מצאה לנכון במסגרת תגובתה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לאור מצבו הכלכלי הקשה של המבקש, המעלה את החשש כי אם יתקבל ערעורה לא יעלה בידו להשיב כספים אלו. לשיטתה, בשל מצבו הכלכלי של המבקש יש הצדקה מלאה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. המבקש לא פירט את ההליכים שננקטו על ידי לשכת ההוצאה לפועל והסתפק בעמדה כללית ובלתי מפורטת. בדברים אלו אין כדי לבסס את טענותיו של המבקש בצורה מספקת ולכן אין בידי לקבל את הבקשה. בנוסף, גם אם היה מפרט המבקש את ההליכים שננקטו, הרי הכלל הוא כי בית המשפט אינו מתערב בהוצאתו לפועל של פסק דין מקום שניתן לקבל את הסעד המבוקש בלשכת ההוצאה לפועל (ראו: בר"ע 135/81 ענבר נ' ענבר , פ"ד לו(1) 169 (1982)).

6.

למעלה מהצורך, מצאתי לנכון להתייחס לעמדת המשיבה 1, אשר כללה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי. איני יכולה שלא לתהות מדוע מגישה המשיבה 1 את בקשתה דווקא בעיתוי זה, זמן רב לאחר מתן פסק הדין והגשת הערעור, ולאחר שהליכי ההוצאה לפועל כנגדה, ככל הנראה, לא הביאו למימוש פסק הדין. התנהלות זו מעוררת קושי, מצביעה לכאורה על זלזול בבית המשפט, ומעלה ספק ביחס לנכונותה של המשיבה 1 לכבד את פסיקת בית המשפט ולממש את פסק הדין. לצד זאת, אוסיף כי אין זה ראוי להגיש בקשה לעיכוב ביצוע במסגרת תגובה לבקשה, בייחוד כאשר מדובר בבקשה לקונית, בלתי מבוססת ושהדברים בה מוצגים באופן בלתי מסודר. מכיוון שלכל הפחות עולה ספק לגבי נכונות המשיבה 1 ביחס לחובתה הבסיסית למלא אחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אבהיר את המובן מאליו כי משניתן פסק דין יש לקיימו ללא דיחוי. לא ניתן לעכב ביצועו של פסק דין מבלי שהוגשה בקשה מנומקת ובה פרוט טעמי העיכוב ובהיעדר החלטת בית המשפט המאשרת זאת.

7.

לפיכך, דין הבקשה להידחות. למען הסר ספק, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית גם כן. כל צד ישא בהוצאותיו.