ע"א 8835/01 ברוך סיגלר נ. משרד הרווחה

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי.

1.פסק הדין נשוא הבקשה ניתן בע"ש 373/00 ביום 5.11.00. בפסק הדין החליט בית המשפט בערעור על החלטה, בה הורה בית משפט השלום על החזקת חסוי במעון בהתאם להחלטה של וועדת איבחון על פי חוק הסעד לטיפול במפגרים, למשך תקופה של שנה. הערעור בבית משפט קמא הוגש על ידי אביו של החסוי. בית המשפט דחה את הערעור, והורה על ביצוע מיידי של צו בית משפט השלום.

2.הבקשה שבפניי הוגשה ביום 12.11.01. בבקשה טוען המבקש, כי לא הגיש את ערעורו עד עתה מסיבות אחדות: (א) טרדותיו בהגעה לביקורים אצל בנו על מנת לסייע ולו ולשמחו. (ב) התיק עבר לבית המשפט השלום ברמת גן, ושם נדחה מפעם לפעם בהעדר תסקירים. (ג) למבקש לא נותר עוד ממון לצורך שכירת ייצוג משפטי. (ד) המבקש היה צריך לבצע שיפוצים בביתו.

3.(א) דין הבקשה להידחות. על פי הדין על מנת להיעתר לבקשה שבפניי, על המבקש לבסס קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה (ראו תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה על העניין מכוח תקנה 9 לתקנות סדר דין (טיפול במפגרים) התש"ל-1970). אין הבקשה עומדת, ולו לכאורה בנטל זה, בהעדר כל טעם שמחוץ לשליטתו של המערער המסביר את האחור של שנה בנקיטת הליך. אכן, אין בבקשה אף טעמים סבירים להשתהותו של המבקש, קל וחומר טעמים מיוחדים, ומה גם שמדובר בהשתהות ארוכה ביותר של כשנה. ההסברים שבבקשה אינם מבהירים מדוע השתהה המבקש פרק זמן כה ארוך. השתהות זו אינה עולה בקנה אחד עם שקידה סבירה בניסיון לשנות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בכך יש כדי לשלול לא רק קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה, אלא אף את קיומו של טעם סביר למתן ארכה.

(ב) אוסיף עוד, כי השתהותו של המבקש בולטת על רקע העובדה, שמלכתחילה, הצו נשוא ההתדיינות, אשר ניתן בבית משפט השלום, ניתן לפרק זמן של שנה. בנסיבות אלה, השתהות של תקופה של שנה נוטה להשמיט, את עיקר הטעם מאחורי הבקשה. זאת ועוד, מתברר מתגובת המשיבה כי בינתיים הוגשו בקשות נוספות לערכאות המוסמכות בעניין החזקתו של החסוי, וכי בקשות אלה אינן עולות בקנה אחד עם המבוקש על ידי המבקש מצד אחד, ועם המצב הקיים מצד שני. אכן, ענייני החזקתו של חסוי הם מעצם טיבם עניינים דינמיים, אשר עשויים להיות מושפעים מנסיבות משתנות (ראו ברוח זו דברי כב' השופטת ד' דורנר לעניין החזקת ילדים בבג"צ 6193/98 קדור (חלבי) נ' קאדי מד'הב של בית הדין הדרוזי בעכו

פ"ד נג(2) 625, 628-630). בכך יש כדי לחדד הן את השתהותו של המבקש, והן את העדר הטעם הענייני במתן ארכה כה ארוכה לצורך קיומו של דיון בבית משפט זה.

(ג) עוד אוסיף בהקשר זה, כי מהודעת המשיבה עולה, כי בקרוב אמור להתקיים דיון בעניינו של החסוי בוועדת אבחון הפועלת לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969. על פי המובהר בהודעת המשיבה, ועדה זו אמורה לדון בדרכי הטיפול בחסוי ובכלל זה באפשרות להחזירו לביתו ובהעברתו למעון אחר אשר יענה על כל צרכיו. גם התפתחות זו מבהירה, כי במצב שנוצר השתהותו של המבקש הביאה לכך שקשה למצוא טעם מעשי במתן הארכה המבוקשת, וגם לרקעה, אני סבור כי דין הבקשה להידחות.

(ד) לסיום אעיר, כי מן הבקשה אף לא עולה כי למבקש טענות ממשיות כנגד החלטות הערכאות הקודמות, אשר – בהתווסף לרגישות הטבועה בסוג זה של עניין – היו עשויות להטות את הכף לטובת העתרות לבקשה. גם מבחינה זו, אין צידוק להעתר לבקשה.

מסיבות אלה, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות.