ע"א 8844/13 רפאל עינב נ. מנחם קרן

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.11.2013, שניתן על-ידי כב' השופט א' פרקש ב-ת"א 50891-07-11.

תביעת המבקשים נדחתה בעיקרה על-ידי בית המשפט המחוזי ובגדר כך נדחתה עתירתם להורות על ביטול המחאת זכות לגבי דירת מגורים (להלן: הדירה ), שנעשתה בין אמם המנוחה של התובעים (להלן: המנוחה ) לבין עורכי דין מסוימים (וביניהם בא כוח המשיב 1) ובין המשיב 1

(להלן – המשיב ) לעורכי דינו. בנוסף נדחתה תביעת המבקשים לשחרר לידיהם כספים שנותרו בחשבון הבנק המשותף למנוחה ולמשיב. מאידך גיסא זכרון דברים, שנחתם בתאריך 04.02.2010, בין הנתבע לבין המנוחה – בוטל.

2.

הרקע לתביעת המבקשים הוא יחסים עכורים שנוצרו ביניהם לבין המנוחה, שהביאו את המנוחה, על פי קביעת בית משפט קמא הנכבד, להעביר את רכושה בחייה לאחרים, באמצעות המשיב שסייע לה לממש את כוונותיה.

עיקר טענת המבקשים היתה שנפלו פגמים שונים בפעולות המשפטיות שביצעה המנוחה בסיועו של המשיב וכי מטרתו של המשיב היתה "להבריח" את רכושה של המנוחה באופן שלא יגיע לאחר מותה – לידי המבקשים על פי צוואה הדדית שערכו המנוחה ובעלה (שנפטר לפניה). להשלמת התמונה התמציתית יצוין, כי המנוחה חתמה, בין היתר, על מסמך שלפיו היא ייפתה את כוחם של באי כוח המשיב לבצע כל הדרוש למכירת הדירה והמחתה את זכותה לקבלת תמורתה לבאי כוח המשיב, אשר להם הורתה להעביר את כספי התמורה, לאחר ניכוי שכר טרחה לעורכי הדין המטפלים, בין השאר, למטפלת שטיפלה בה בערוב ימיה ולגופים שונים (הם המשיבים 6-2).

3.

בבקשה דנא מתבקשת הותרת צו המניעה הזמני שניתן בבית משפט קמא (ביום 30.7.2011) – עד לסיום הליכי הערעור. על פי צו זה עוכבו ההליכים למכירת הדירה. בית המשפט המחוזי אף עיכב את ביצוע פסק דינו, למעט תשלום ההוצאות, לשלושים יום מתאריך 4.12.2013, וביום 30.12.2013 ניתן בבית משפט זה צו ארעי לפיו צו המניעה הנ"ל יוסיף ויעמוד בתוקפו.

4.

בבקשה שבפני נטען, כי יש לעכב את מכירת הדירה ולעכב את הוצאת יתרת הכספים המופקדים בבנק בחשבון המשותף למנוחה ולמשיב, נוכח הקושי שייווצר להחזיר את מצב הדברים לקדמותו, אם יזכו המבקשים בערעורם. יצוין, כי בבקשה לא נטען בפירוט לענין סיכויי הערעור. בתגובה שהגישו המבקשים לתשובת המשיב הודגש כי ערעורם אינו מבוסס על תקיפת מימצאי עובדה, אלא על הטענה שבית המשפט שגה בניתוח המשפטי של הפרשה. בתגובה זו צוין כי עיכוב ביצועו של פסק הדין לא יגרום למשיבים כל נזק.

5.

בתשובתו, המשיב אינו מתנגד לבקשת המבקשים, אך זאת "בכפוף להפקדת ערובה כספית משמעותית להבטחת נזקי המשיבים". לטענתו, הערעור חסר סיכוי, שכן רובו-ככולו נסב סביב קביעות עובדתיות חד משמעיות, אך כיוון שתמורת הדירה אמורה להיות מועברת למשיבים 6-2 צפוי קושי להשיבה למבקשים, אם יזכו בערעורם. יצוין, כי המשיב לא פירט במדויק בתגובתו לבקשה אילו נזקים עלולים להיגרם למשיבים אם תעוכב מכירת הדירה, פרט לטענה כי מכירת הדירה לאחר 1.1.2014 כרוכה בעליה בשיעור מס שבח מקרקעין, מס שתשלומו היה נמנע אלמלא עוכב ביצועו של פסק הדין. המבקשים כלל לא התייחסו לנתון זה בתגובה שהגישו לתגובת המשיב.

המשיבים 6-2 הצטרפו לעמדת המשיב.

6.

נוכח עמדות הצדדים, כמפורט לעיל, ונסיבות המקרה, אני מורה על הותרתו על כנו של צו המניעה הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי כמפורט לעיל – עד לסיום הליכי הערעור ומורה למשיב להימנע מלמשוך כספים מחשבון הבנק המשותף לו ולמנוחה עד לסיום הליכי הערעור.

7.

באשר לערובה – כאמור, המשיב לא פירט אילו נזקים בדיוק אמורים להיגרם כתוצאה ממתן הסעד הזמני המבוקש, פרט לנזק שכבר נגרם (לטענתו) עקב שינוי בחקיקת מיסוי המקרקעין. מאידך גיסא, המבקשים כלל לא התייחסו בתשובתם לתגובת המשיב לנושא הערבויות, מעבר להכחשת הטענה כי צפוי להיגרם נזק למי מהמשיבים כתוצאה ממתן הסעד הזמני.

במצב דברים זה אני מורה כי, בנוסף לכתב ההתחייבות העצמית של המבקשים שכבר הומצא לתיק בית משפט זה, וכתנאי להמשך תקפו של הסעד הזמני הנ"ל, יפקידו המבקשים עירבון בסך 50,000 ש"ח להבטחת פיצוי המשיבים, או מי מהם, בגין כל נזק שיגרם עקב מתן הצווים הזמניים הנ"ל למקרה שהערעור יידחה או יימחק, או שהצווים יבוטלו מכל סיבה שהיא. הערבון יופקד עד ליום 3.2.2014, שאם לא כן יפקע הצו הארעי שניתן ביום 30.12.2013.