פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
8847/08 - ח'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי
המערערים:
1. רונן דגן
2. מפעלי בלוקים וחומרי חציבה בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל
בקשה מטעם המערער 1 להשבת ערובה ובקשה מטעם המשיבה לחילוטה
החלטה
לאחר שעיינתי עיין היטב בכתבי בי הדין השונים אשר הוגשו ביחס לבקשות שבכותרת, כמו גם במסמכים נוספים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לאיזה מהבקשות.
ההסדר הדיוני אשר הושג בין הצדדים, במסגרתו הפקיד המערער 1 סכום של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט (להלן: הערובה ), קיבל תוקף של החלטה על ידי רשם בית משפט זה ביום 11.8.2009 (להלן: החלטת האישור ). מבחינה זו ניתן להשקיף על החלטת האישור כעל החלטה שבהסכמה (בדומה לפסק דין שבהסכמה), ועל בקשת המשיבה להורות על חילוטה של הערובה ללא צורך בהתדיינות נוספת, כעל
בקשה למעין "אכיפה ישירה" של החלטת האישור. ואולם כפי שנקבע בפסיקה, לא בכל מקרה תהיה החלטה מוסכמת בת אכיפה באופן ישיר, ולעיתים לא יהיה מנוס מהגשת תביעה חדשה אשר עילתה ההחלטה המוסכמת (ראו והשוו למשל, רע"א 5112/07 סיבוני נ' יזרעאלי (28.1.2008), פיסקה 7). להשלמת התמונה יובהר, כי לא נטען לפניי שיש מקום להחיל על ענייננו את תנאיה של תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואכן דומני כי אין מקום לעשות כן.
על רקע האמור לעיל ובשים לב לנסיבות העניין, איני רואה להורות - בגדר ההליך שלפניי - על אכיפת החלטת האישור על דרך של חילוט הערובה שהופקדה. כך, לאור קיומן של מחלוקות עובדתיות שונות בכל הנוגע להתפתחויות שחלו מיום מתן פסק הדין בערעור (20.9.2010) ועד ליום הגשת הבקשות שבכותרת. אפשר, ואיני מביע עמדה בעניין, כי למחלוקות האמורות נפקות כזו או אחרת באשר להכרעה בסוגיית חילוטה של הערובה. לפיכך, ראוי כי מלוא היבטיה של הסוגיה יידונו ויוכרעו במסגרת הליך עצמאי אשר יוגש על ידי המשיבה, ככל שתחפוץ בכך. לא נעלמה מעיניי טענת המשיבה לפיה הפנייתה להליך חדש מסכלת, במידה רבה, את תכלית הערובה, שנועדה להבטיח דרך יעילה ומהירה להיפרע במקרה של אי קיום ההסדר הדיוני על ידי המערערים. גם אם יש מידה של צדק בטענה זו, הרי שבנסיבות העניין אין בה כדי להטות את הכף לעבר תוצאה שונה מזו אליה הגעתי. לא למותר להוסיף בהקשר זה, כי נראה שעצם חלוף הזמן עד להגשת בקשת המשיבה (אף זאת רק במענה לבקשה מטעם המערער 1) תרם לסיבוכם של הדברים.
התוצאה היא כי הערובה אשר הופקדה תיוותר בשלב זה בקופת בית המשפט, והמשיבה תהא רשאית לנקוט כל הליך שתמצא לנכון בעניין זה. ככל שלא יוגש הליך כאמור תוך שישה חודשים מיום המצאת החלטה זו, יהיה המערער 1 רשאי לשוב ולעתור להשבת הערובה לידיו; ואילו ככל שיוגש הליך, תיוותר הערובה בקופת בית המשפט עד להכרעה בו.
ניתנה היום, י"ג באב התשע"ה (29.7.2015).
גלעד לובינסקי, שופט
ר ש ם