ע"א 8852/12 יאנה ברויטמן ואח' נ. תעשיות רדימקס ישראל בע"מ

1.

המשיבה 4 היא חברה שבבעלותה מקרקעין ומבנה הבנוי עליהם הממוקם בחולון (להלן: החברה ). המשיב 3 (להלן: פינון ) הוא יורשו של מר שלום מזרחי ז"ל – שהיה הבעלים הרשום של 6,000 מניות רגילות, שהן 50% ממניות החברה. נגד פינון מתנהלים הליכי הוצאה לפועל, שבגדרם ניתן ביום 25.2.2008 צו כינוס נכסים על המניות, והמשיבה 2 מונתה ככונסת נכסים עליהן. המשיבה 1 היא (מכוח מיזוגה עם חברה אחרת) מנושי המשיב 3.

2.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה שבגדרה ביקשו להצהיר כי הם הבעלים של המניות, שאמנם אינן רשומות על שמם אך נרכשו על ידם מפינון בהתאם למספר הסכמים, שהראשון שבהם נחתם בשנת 2005. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' קרת מאיר ) קיבל את טענותיהן של המשיבות וקבע כי ההתקשרות הנטענת בין המבקשים לבין פינון, בדבר מכירת המניות, היא חוזה למראית עין, שמטרתו היתה להבריח נכסים מנושיו של פינון. לכך יוחד הרוב המכריע של פסק הדין, הכולל ניתוח ראייתי מפורט ומדוקדק, תוך קביעות מהימנות בהתייחס לראיות שנשמעו לפניו. בגדר האמור, אף נדחתה, בין היתר, גרסת המערערים לעניין התשלום שנטען כי שולם עבור המניות. לחלופין הוסיף בית המשפט וציין כי גם אילו היה מקבל את גרסתם של המבקשים וקובע כי הייתה כוונה להתקשר בהסכם, הרי שמדובר בהסכם שמטרתו החד משמעית היא התחמקות מנושיו של פינון ולכן ההסכם הוא בלתי חוקי.

3.

מרבית השגותיהם המפורטות של המערערים בכתב ובעל פה מכוונת למסקנת הערכאה הדיונית שלפיה ההסכם בין הצדדים הוא חוזה למראית עין. להשקפתם, המשיבים לא הוכיחו את טענותיהם בעניין זה כדי הצורך ולא הציגו ראיות בשאלה זו לבית המשפט, על אף נטל הראייה המוגבר שמוטל עליהם בעניין זה. לשיטה זו, בית המשפט התעלם מנסיבות חשובות המעידות על האותנטיות של העסקה ושגה בהסקת מסקנות מהראיות שהציגו לפניו.

המשיבים, מצידם, תומכים בהותרת פסק הדין על כנו, מטעמיו.

4.

שני הצדדים הגישו לנו בקשות להוספת ראייה בערעור, אולם לא ראינו לקבלן, שכן אלה לא עמדו באמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית משפט נכבד זה בשאלה זו.

5.

לאחר בחינת טיעוניהם המקיפים של הצדדים בכתב, כמו גם אלה שהשמיעו בהשלמת הטיעון על פה, לא מצאנו כי הונחה עילה להתערבותנו בהכרעת בית המשפט המחוזי שלפיה ההתקשרות הנטענת בין המשיבים לפינון הינה בבחינת חוזה למראית עין. כידוע, בית משפט זה אינו רואה להתערב בקביעות עובדות ומהימנות של הערכאה הדיונית. גם במקרה זה לא ראינו לחרוג מן הכלל. דברים אלה אמורים גם בהתייחס למסקנות שהסיק בית המשפט המחוזי מקביעותיו העובדתיות. הגם שאלו האחרונות עומדות לביקורת בית משפט זה, מצאנו כי הן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר, ומבוססות על תשתית ראייתית מקיפה שאותה פרש בית המשפט המחוזי בהכרעתו המפורטת, נדבך על גבי נדבך. מטעם זה החלטנו לדחות את הערעור. בנסיבות אלה, ממילא אין אנו נדרשים להנמקתו החלופית של בית המשפט קמא. המערערים ישאו בשכר טרחת בא כוח המשיבים בסכום כולל של 25,000 ש"ח.