ע"א 889-24 ע"א 889-24

1.לפניי בקשת המשיבה לסילוק הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו. המערערים מבקשים לדחות את הבקשה לגופה, ולחלופין, עתרו להארכת המועד עד למועד הגשת הערעור בפועל.

2.פסק הדין נושא הערעור ניתן ביום 27.7.2023 (להלן: פסק הדין). פסק הדין עוסק בסוגיית תשלום פיצויי הפקעה למערערים. בפסק הדין נבחנו טענות הצדדים וחוות דעת שמאיות שהוגשו. בפסק הדין נקבע כי המשיבה תשלם למערערים פיצויים בהתאם למספר עקרונות שנקבעו בפסק הדין, והצדדים התבקשו להגיש תחשיב פיצויים עדכני. לאחר שהוגשו תחשיבים מטעם הצדדים ניתנה החלטה משלימה ביום 15.11.2023, שקבעה את גובה הפיצוי ואת החלוקה של הפיצוי בין המערערים (להלן: ההחלטה).

לטענת המשיבה, הערעור הנוכחי מתייחס לפסק הדין ולא להחלטה המשלימה. על כן, הואיל והמערערים חישבו את מניין הימים ממועד ההחלטה, ולא ממועד פסק הדין, יש לדחות את הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו. המשיבה טענה עוד כי ההחלטה המשלימה היא "החלטה אחרת", שאינה מאריכה את המועד להגשת הערעור, וממילא כדי לערער על החלטה זו יש להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות.

3.המבחן המרכזי לסיווג של החלטות שיפוטיות כ"פסק דין" או "החלטה אחרת" הוא מבחן הסופיות. כך, נקבע כי: "המפתח לעריכתו של סיווג כאמור מצוי במישור הדיוני. השאלה בהקשר זה היא, האם 'נסגר התיק' או שמא נותר לשופט עניין נוסף לדון בו בגדר ההליך. אם התשובה היא שהתיק נסגר, הרי שמדובר ב'פסק דין', ולא - לפנינו 'החלטה אחרת'" (רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל, פ''ד סא(2) 795, 809 (2006)). על כן, אם החלטה מסוימת סיימה את בירור המחלוקת בין הצדדים היא תיחשב ל"פסק דין". מנגד, אם החלטה שניתנה מהווה בסיס להתדיינות נוספת בין הצדדים, היא תסווג כ"החלטה אחרת". מבחן נוסף המשמש כמבחן עזר להערכה אם מדובר בפסק דין או החלטה אחרת הוא "מבחן הסעד", אשר בוחן האם בהחלטה או בפסק הדין ניתן או נשלל סעד שהתבקש בגדרי התביעה.

4.יישום מבחנים אלה על העניין שלפניי מעלה כי אמנם בפסק הדין נקבע כי המשיבה תשלם למערערים פיצויי הפקעה, אולם סכום הפיצוי הסופי לא הוכרע אלא בהחלטה המאוחרת. לאחר שהותוו אמות המידה לתשלום הפיצוי, בית המשפט קמא קבע בפסק הדין כי המשיבה תגיש תחשיב פיצויים עדכני. כמו כן נקבע כי המערערים יוכלו להשיב לתחשיב, ולאחר מכן התיק יושב לבית המשפט למתן פסיקתה, שבה יפורטו הסכומים העדכניים שהמשיבה תשלם לכל אחד מהמערערים. כתוצאה מכך, במועד מתן פסק הדין לא נקבע הסכום הסופי שישולם למערערים, ולא ניתן היה להוציא את פסק הדין אל הפועל. למעשה, מההחלטה המאוחרת עולה כי לאחר הגשת תחשיבי המשיבה ותחשיב נגדי מטעם המערערים, הוגשה גם תגובת המשיבה, ובהחלטה בית המשפט לא רק קבע את סכומי הפיצוי, אלא נימק את הסיבה לדחיית תחשיב המערערים. בסופה של ההחלטה נקבע סכום הפיצוי הסופי. בנסיבות אלה, רק עם מתן ההחלטה המאוחרת המחלוקת בין הצדדים הוכרעה באופן סופי, שלא מצריך מבית המשפט הידרשות נוספת לסכסוך בין הצדדים; ורק בשלב זה קמה חובת המשיבה לשלם את הפיצוי, בהתאם לסעד שנפסק לטובת המערערים לפי הסכומים שנקבעו בהחלטה (ראו, ע"א 8377/22 פלוני נ' הגליל קידוח וביסוס בע"מ (2.5.2023)). בנסיבות אלה, אין לומר כי ההחלטה המאוחרת מהווה "החלטה אחרת", ולכן, ככל שהערעור כוון אליה, הוא לא הוגש באיחור.

5.אמנם, הודעת הערעור בהליך שבכותרת קצרה וכללית, אולם מעיון בה עולה כי על פניו הערעור מתייחס הן לפסק הדין והן להחלטה. מכל מקום, משהמערערים הגישו בקשה חלופית למתן ארכה, ובשים לב לאמור לעיל, מצאתי שלא לסלק את הערעור על הסף.

על כן, הבקשה לסילוק הערעור על הסף נדחית. הטיפול בהליך יימשך כסדרו.