פרטי ההליך
בית המשפט העליון
ע"א 97 / 89
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
:
חורי
ניקולא
נגד
המשיב
:
הבנק
ערבי ישראלי בע"מ
ערעור פסלות שו
פט על החלטתו של בית משפט
השלום
בעכו מיום 16.12.96 בת.א. 4186/92
שניתן
על ידי כבוד השופט א. שאנן
בשם
המערער: עו"ד שקיב עלי; עו"ד עאדל
עלי
בשם
המשיב: עו"ד א. קליין
פ ס ק - ד י ן
כנגד המערער ושלושה אחרים הוגש על ידי המשיב
ביום 22.9.92 תביעה לבית משפט השלום בעכו. בכתב התביעה נטען כי נתבעת 1 חבה למשיב
סכום כסף. לסכום זה ערבים נתבעים 2 ו3-. נתבע 3 דהתם, הוא המערער, נתבע מכוח היותו
ערב לחובותיו של נתבע 2, בחינת "ערבות לערבות".
ביום 16.12.96 התקיים דיון בתובענה. במהלכו
הועד מנהל הבנק, שהחתים את המערער על ערבותו. המערער טען, בהקשר זה, כי כשחתם על
הערבות הובהר לו, כי היא מוגבלת בסכום לסך של 5,000 ש"ח כאשר בפועל היתה זו
ערבות בלתי מוגבלת. במהלך העדות (בחקירה הראשית) אמר מנהל הבנק: "הוא
(המערער) רצה להיות סמוך ובטוח שהוא חתום על סך 5,000 ש"ח ותגובתו היתה שהוא
אמנם חתום כך". המערער טען, כי בית המשפט שאל בשלב זה את העד: "אתה כבר
מכין תביעה למערער נגדך". המערער, שהסיק מכך כי בית המשפט מניח כי תביעת
המשיב תתקבל, שאל, לטענתו, את בית המשפט, אם הוא כבר מקבל את תביעת הבנק. אליבא
דמערער, היתה תשובתו של כב' השופט כי "כנראה שכך זה יהיה". תשובה זו לא
נרשמה בפרוטוקול. המערער טען, כי על השופט לפסול עצמו בשל התבטאויות אלה. המערער
הדגיש, כי בעקבות פנייתו של בית המשפט אל העד, הפסיק העד לשתף פעולה בסוגיה זו,
עקב חששו מתביעה עתידית של המערער. המערער הוסיף, כי התבטאות זו של השופט יוצרת
חשש ממשי למשוא פנים, שכן בית המשפט גיבש את עמדתו וחרץ את גורל התביעה.
בהחלטתו מיום 16.12.96 דחה בית המשפט את בקשתו
של המערער כי השופט יפסול עצמו מלישב בדין. בית המשפט אישר, כי אכן העיר הוא במהלך
הדיון הערה ממנה ניתן היה להבין, כי עמדתו של העד עלולה (אם תתקבל התביעה) לשמש
למערער עילה לתביעה כנגד העד. דא עקא - ובניגוד לאמור בטענות המערער - לא ענה בית
המשפט, בהתייחס לתוצאות המשפט, כי "כנראה שכך תהיה התוצאה" אלא
"ייתכן כי כך תהיה התוצאה", או "יש אפשרות שאמנם כך יהיה",
ומכל מקום, לא ננקטה כל עמדה חד משמעית בסוגיה זו. כן ציין בית המשפט, כי לא נאמר
לעד כי יש למערער עילה טובה כנגדו, אלא שהעד נשאל אם הוא מכין למערער תביעה נגדו
או נותן בסיס לתביעה מעין זו. בית המשפט הדגיש, כי לא חרץ הוא כל דעה כלפי תוצאת
התיק הנדון. לא זו אף זו: בשל העובדה כי התיק רק החל להישמע, והיה זה העד הראשון
שהעיד בישיבה הראשונה - הרי שלא היה בסיס כלשהו לחריצת תוצאות המשפט בשלב זה. בית
המשפט הוסיף, כי התיק עצמו סבוך ודורש עדויות רבות. גם המסקנה המשפטית הנדרשת אינה
ברורה כלל ועיקר. מטעמים אלה, לא נתגבשה דעה ולא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים. בית
המשפט הוסיף, כי אף אם גיבש עמדה כלשהי - זמנית היא, ואין היא מהווה חריצת דין או
מצב המונע ממנו לקלוט ולפתוח ליבו לשכנוע הצדדים בצידקתם. בשולי הדברים, ציין בית
המשפט, כי השתלשלות האירועים בתיק מצביעה על כך, כי יתכן ומטרת הבקשה הינה דחיית
הדיון ולא עילת פסלות מוצדקת, וזאת בשל בקשות דיוניות שונות שהגיש המערער מיד
בפתיחת הדיון. מטעמים אלה, נדחתה בקשתו של המערער.
על החלטה
זו מונח בפני ערעורו של המערער. בטיעוניו חוזר המערער על השתלשלות העניינים דלעיל, ומדגיש כי אכן אמר השופט כי תוצאת הדיון תהא קבלת התביעה וכי פנייתו לעד היתה כפי האמור לעיל, ולא כפי המצויין בהחלטתו של כב' השופט. המערער אף הביא בפני את פסיקותיו השונות של השופט בהליכים דיוניים שונים שעניינם אישור שאלות בחקירה והגשת תצהירים. גם באלה, אליבא דמערער, מתעורר וקם חשש ממשי למשוא פנים שיש בו כדי להביא לפסילת השופט מלישב בדין בעניינו.
לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אשר לתשתית העובדתית יצויין, כי אין זכר בפרוטוקול לטענת המערער אשר להתבטאויות השופט. לא זו אף זו: התצהירים שהביא המערער בשאלה זו אינם מבהירים את התשתית העובדתית, שכן בא כוחו של המערער מצהיר כי בית המשפט אמר כי "אתה מכין תביעה למערער כנגדך", ואילו העד עצמו מעיד כי השופט פנה אליו וציין כי יש למערער עילה טובה כנגד העד. אולם, אף לגופו של עניין לא מצאתי עילה לפסילת השופט. כפי שציין בית המשפט בהחלטתו, לא גיבש הוא בשלב זה של התביעה כל עמדה לכאן או לכאן וכי עקב הסיבוכים שבתיק, לא ניתן לגבש עמדה כזו כבר בשלב זה. שוכנעתי, כי אין בנסיבות המקרה משום "משחק מכור", שיש בו כדי "לנעול" את ליבו של השופט לטענות המערער ולאפשרות כי הלה ישכנע את בית המשפט בצידקת טענותיו. גם ביתר טענות המערער לא מצאתי עילה לפסילת השופט. החלטות דיוניות שגויות - במידה והיו (ומבלי לקבוע כל ממצא בשאלה זו) אינן עילה לפסילת השופט, ואין בהן, לכשעצמן, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. מטעמים אלה, דין הערעור להידחות.
הערעור נדחה.
המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ב אדר א' התשנ"ז
(19.2.97).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97000890.
A01
/דז/