ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8918/00
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופט א' א' לוי
המערער ת : ארועית שיווק יבוא יצוא 1993 בע"מ
נגד
המשיבים : 1. רוני יאיר
משיבה פורמלית: 2. אביתן פלסט בע"מ
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
חיפה מיום 15.10.00 בתיק אז' 10340/97
שניתן על-ידי כבוד ס' הנשיא ד"ר ד' ביין
תאריך הישיבה:
כ"א בכסלו התשס"ב ( 06.12.01 )
בשם
המערער ת: עו"ד גיל בר-זהר
בשם
המשיב 1:: עו"ד שרה פרזנטי
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1.המערערת היא הבעלים הרשום של שני מדגמים למוטות דגלים המיועדים להתקנה על כלי רכב. לפני יום העצמאות של שנת 1997, גילתה המערערת כי המשיבים ייצרו ושיווקו מוטות דומים. היא דרשה מהם לחדול מכך, ומשסירבו, הוגשה תביעה בה עתרה המערערת להצהרה על הפרת המדגם, לצו-מניעה, וכן לצו למתן חשבונות לצורך ברור חבותם הכספית של המשיבים כלפיה.
בשנת 1999 קבע בית משפט קמא כי המשיבים הפרו את המדגם, ומכאן ואילך התרכז הדיון בשאלת שיעורו של הנזק אשר נגרם למערערת בגין ההפרה, כאשר תקופת ההפרה על פי קביעתו של בית המשפט נמשכה 5 חודשים בלבד. לצורך זה הורתה הערכאה הראשונה למשיבים להגיש דו"ח מאושר על ידי רואה חשבון על כל המכירות המפרות, לרבות הרווח שהופק מהן. אך משהוגש הדו"ח, הוא נמצא נטול ערך ראייתי עצמאי, "באשר הנו למעשה העלאה על הכתב ע"י רואה החשבון של רוני [משיב 1] את הנתונים שהועברו לו ע"י רוני ולא מהווה בדיקה מעמיקה של כל החשבוניות, ההזמנות, תעודות המשלוח, חשבונות, קבלות, שטרי מטען וכיוצ"ב... מדובר בדו"ח סלקטיבי, שאינו כולל נתונים רבים, ואף אחד לא יכול לדעת כמה רכישות בוצעו בפועל..." (בלשונו של בית המשפט בעמ' 2 של פסק הדין).
מנגד, שמעו נציגיה של המערערת את משיב 1 אומר באוזניהם, כי לקראת יום העצמאות של שנת 1997, הוא מכר 300 עד 400 אלף מוטות דגלים. על נתון זה אמר בית המשפט, שגם אם נצא מתוך הנחה שחלקו נובע מהתרברבות, די בו כדי להוביל למסקנה שהנתונים אשר מסר משיב 1 מכוח צו בית המשפט, אינם מהימנים. אך לא המשיבים בלבד לא סייעו לבית המשפט להגיע לתוצאה מדויקת בדבר שיעור הנזק, ובכך חטאה גם המערערת. היא נמנעה מלהציג ראיות לענין זה, גם כאלו שהיו בהישג ידה, ובין היתר, נתונים לענין הירידה במכירותיה או ברווחיה ב"תקופת ההפרה".
במצב זה, ולאחר שהוכרה זכותה של המערערת לקבלת פיצוי מהמשיבים, לא נותרה דרך אחרת זולת קביעת הסכום בדרך של אומדנא דדיינא. בית המשפט קבע כי כמותם של המוטות המפרים אשר נמכרו בתקופה ההפרה היא 100,000, ובעקבות כך חויבו המשיבים לשלם למערערת סכום של 35,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
נתנו את דעתנו לטענותיהם של בעלי הדין, בכתב ועל-פה, ולא מצאנו שהוכחה עילה להתערבותנו. אדרבא, לנוכח דלותן של הראיות אשר הוצעו לבית המשפט, נראה כי הדרך בה בחר לפסוק את הדין היתה בלתי נמנעת, ובסופו של דבר היא עשתה צדק עם הצדדים. בעניין זה אנו מכוונים לשניים:
א.באשר לכמות המוטות המפרה - נראה כי אין טוב יותר מדבריו של איש המערערת, דוד שמעוני, במהלך חקירתו הנגדית, כדי ללמד שהכמות אותה קבע בית המשפט היתה סבירה. העד השיב (ראה עמ' 4 לפרוטוקול הדיון), כי בשנת 1997 מכרה המערערת 150 עד 200 אלף דגלים, וגם אם נביא בחשבון כי מספר זה הושפע לרעה ממעשיהם של המשיבים, עדיין ניתן להגדיר את הכמות אותה קבע בית המשפט, כסבירה.
ב.בצדק העיר בית משפט קמא, כי לנוכח העובדה שבעת האירועים פעלו בשוק יצרנים נוספים אשר שיווקו מוטות דומים, אף כי בדגמים שונים, אין בטחון שכל אותם לקוחות אשר רכשו את המוטות מהמשיבים, גם בהנחה שאלה מכרו כמות גדולה יותר, היו עושים זאת אצל המערערת ולא אצל מתחריה בשוק. לעניין זה מקובלת עלינו השקפתו של בית משפט קמא, לפיה "ההחלטה אילו מוטות לרכוש אינה נגזרת רק מהדגם אלא גם מהמחיר, תנאי התשלום, מועדי האספקה, קשרים אישיים ומסחריים וכיו"ב שיקולים".
כאמור, לא סברנו כי נפל פגם בתוצאה אליה הגיע בית משפט, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.
אין צו להוצאות.
ניתן, היום כ"א בכסלו תשס"ב (06.12.01).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור
00089180. O06
/אז
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444