ע"א 8934/07 רחל סייג נ. המועצה לייצור ושיווק צמחי נוי

1.

הערעור שבכותרת הוגש ביום 23.10.2007 ועם הגשתו נדרשו המערערים להפקיד עירבון בסך 35,000 ₪. משלא הופקד העירבון במועד שנקבע נשלחה למערערים (ביום 26.11.2007) הודעה על רישום ההליך לדחייה (ליום 4.12.2007). המערערים לא הגישו כל הודעה לעניין רישום ההליך לדחייה ומשכך הוריתי (ביום 10.12.007) על דחיית ההליך. ביום 27.4.2008 הגישו המערערים בקשה שהוכתרה כ"בקשה נוספת למתן החלטה בבקשת המבקשים לביטול החלטה ומתן ארכה להפקדת ערבון". נטען בה כי ביום 13.1.2008 שלחו המערערים לבית המשפט בקשה שעיקרה כי החלטת בית המשפט לעניין הפקדת ערבון הומצאה למערערים רק ביום 6.12.2007 ובטרם היה בידיהם להפקיד את הערבון ניתנה החלטת בית המשפט (מיום 10.12.2007) הדוחה את ההליך. המערערים ציינו כי המציאו את בקשתם לביטול החלטה לידי בא-כוח המשיבה ובין לבין ביקשו פעם נוספת מתן החלטה. בקשתם היא, איפוא, לבטל את ההחלטה מיום 10.12.2007 ולהאריך את המועד להפקדת ערבון כך שיופקד 14 ימים מעת "החייאת ההליך".

2.

המשיבה בתגובתה ציינה כי קיבלה מן המערערים ביום 23.1.2008 העתק של "בקשה דחופה לביטול החלטה ובקשה למתן ארכה להפקדת ערבון". המשיבה, שהניחה בזמנו כי הבקשה קובלה על ידי בית המשפט, הכינה תגובה לבקשה ושיגרה אותה לבית המשפט. אולם על פי הנטען, התגובה הוחזרה למשיבה על ידי מזכירות בית המשפט, מאחר שלא התקבלה לרישום שום בקשה של המערערים ולא היה על מה להגיב. המשיבה טענה כי לנוכח תשובת המזכירות פנה בא-כוחה מספר פעמים טלפונית אל בא-כוח המערערים ובירר אם הבקשה מוגשת ומתי היא תוגש. לאחר שפניותיו הטלפוניות לא נענו פנה בא-כוח המשיבה גם בכתב (ביום 4.2.2008) והתריע לפני בא-כוח המערערים על כך שבמזכירות בית המשפט לא קובלה שום בקשה מטעם המערערים. לגופם של דברים, המשיבה מתנגדת להחייאת ההליך. נטען כי לא התבקשה כל ארכה להגשת בקשה לביטול ההחלטה ולא ניתן כל טעם מדוע המתינו המערערים מיום 10.12.2007 ועד להגשת הבקשה שלפניי.

3.

בירור במזכירות בית המשפט מעלה כי עד ליום 27.4.2008 לא קובלה לרישום בקשה כלשהי מטעם המערערים. יחד עם זאת, מעלה הבירור כי ביום 14.1.2008 הגישו המערערים בקשה לשינוי מועד להפקדת ערבון. הבקשה נדחתה מן המרשם, ככל הנראה משום שהוגשה ללא תגובת המשיבה. כן עולה מן הבירור כי המערערים הגישו שתי בקשות למתן החלטה (ביום 7.3.2008 וביום 1.4.2008) שנדחו גם הן מן המרשם. נמצא, כי ככל שניתן לראות בבקשה שלפניי משום בקשה לביטול החלטה בדבר דחיית ההליך, הרי שהיא הוגשה בחלוף למעלה מארבעה חודשים לאחר החלטת הדחייה במעמד צד אחד. מכאן שהבקשה לא הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד, העומד על 30 ימים (ראו, תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם

(טרם פורסם, 28.6.06 )).

4.

המועד להגשת בקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד הוא מועד הקבוע בחיקוק, ועל כן נדרש "טעם מיוחד" כדי להביא להארכתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הטעם העיקרי עליו מתבססת, לכאורה, הבקשה הוא עיכוב בהמצאת ההודעה בדבר קביעת ערבון לידי המערערים. בהקשר זה יצוין כי לבקשה לא צורף תצהיר או מסמך כלשהו לאימות הטענות בעניין מועד המצאת ההודעה על קביעת ערבון. אך גם בהנחה שחלה תקלה בהמצאת ההודעה, אין הדבר מקים "טעם מיוחד" כנדרש בדין. בהקשר זה יודגש כי ההליך נדחה לאחר שניתנה למערערים אפשרות ליתן טעם לכך שלא קיימו את ההוראה בדבר הערבון, אך הם בחרו לשבת בחיבוק ידיים מבלי לפנות לבית המשפט. גם לאחר דחיית ההליך המתינו המערערים בחוסר מעש כחודש ימים, טרם פנו לבית המשפט. יצוין בהקשר זה כי המערערים לא טענו שלא קיבלו את ההחלטה או את ההודעה על רישום ההליך לדחייה. ככל שהטעם לשיהוי הממושך נעוץ ב"אי הבנות" נוספות אשר נפלו בין בא-כוחם לבין מזכירות בית המשפט, אין בכך כדי לבסס "טעם מיוחד". הפניה הראשונה לבית המשפט (מיום 14.1.2007) הייתה, כאמור, כחודש לאחר החלטת הדחייה (מיום 10.12.2007) ולמעלה מחודש וחצי לאחר ההודעה בדבר רישום ההליך לדחייה (מיום 26.11.2007). לשיהוי זה מתוספת התנהלותם התמוהה של המערערים לאחר הגשת הבקשה ביום 14.1.2008. חרף העובדה שהבקשה נדחתה מהמרשם, והמשיבה אף התריעה על כך מפורשות באזני המערערים, הם נמנעו מהגשת בקשה מחודשת, בהתאם לנוהלי מזכירות בית המשפט. אין חולק כי לכל המאוחר ביום 4.2.2008 ידעו המערערים בוודאות על דחיית הבקשה מהמרשם. הם בחרו להתעלם ממידע זה ולהגיש בקשות חוזרות ונישנות למתן החלטה בבקשה שכלל לא קובלה לרישום. גם בהנחה שהיו "אי הבנות" מצידם, הדבר אינו יכול להצדיק את מחדליהם הממושכים. בנוסף, עיון בפסק הדין ובהודעת הערעור, מעלה כי על פני הדברים, סיכויי ההליך אינם גבוהים באופן המצדיק העתרות לבקשה. הערעור נסוב, בעיקרו של דבר, על ממצאים עובדתיים אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם.

משיקולים מצטברים אלה לא מצאתי מקום להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. החלטתי מיום 10.12.2007 בדבר דחיית ההליך תיוותר על כנה. המערערים ישלמו שכר טרחת עורך-דין למשיבה בסך של 2,000 ₪ בגין בקשה זו. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.