ע"א 8937/02 אריאל שטרן נ. אוניברסיטת תל אביב

בפניי בקשה לשיקול שני בקביעת ערובה.

כעניין מקדמי, לא ראיתי מקום לעכב את ההחלטה בבקשה זו עד להגשת בקשה להגשת ראיות נוספות. ההכרעה בבקשה להגשת ראיות נוספות נתונה למותב היושב בדין בהליך העיקרי, וממילא העברת העניין לשופט טעונה סיום הליכי הפקדת הערבון. אוסיף, כי אין החלטתי מבוססת על נושא סיכויי ההליך, וממילא אין בעניין הראיות הנוספות כדי להשליך עליה.

לגופם של דברים, אין המבקש מצביע על אי יכולת שלו להפקיד את סכום הערבון. אין הוא גם מצביע על נימוקים בעלי משקל, המלמדים כי סכום הערבון שנקבע, 25,000 ₪, חורג מן הנדרש על מנת להבטיח חיוב אפשרי בהוצאות אם וככל שהערעור שבכותרת יידחה. סכום ההוצאות שנקבע בבית משפט קמא עשוי להוות שיקול בקביעת סכום הערבון בבית משפט זה, אך אין הוא בעל תוקף מחייב, שכן גובה ההוצאות בכל אחת מן הערכאות שונה. גם עניין נוסף שמעלה המערער, הנוגע לכך שהמשיבה מיוצגת על ידי עורכי דין פנימיים, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן הקובע לעניין גובה הערבון הוא גובה ההוצאות שבית המשפט צפוי להטיל בסופו של יום, ולא זהות עורך הדין המייצג את בעל הדין. אגב, צודקת גם המשיבה בטענתה, כי השקעת שעות עבודה של באי כוחה אינה פחותה בערכה, מניה וביה, מערכה של עבודת עורך דין חיצוני.

התוצאה היא, כי אין הבקשה מגלה עילה כלשהי להפחתת סכום הערבון. המערער יפקיד את הערבון בסך 25,000 ₪ תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו, ולא – יידחה הערעור בלא צורך בכל הודעה נוספת.