ע"א 8942/00 אלברט כהן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הורשע על פי הודאתו בגניבה וסחר ברכב (טרקטורון), אותו מכר לסוכן סמוי שפעל מטעם המשטרה. כמו כן הודה המערער בביצוע עבירה של תיווך בסם מסוכן. הודאת המערער היתה במסגרת הסכם טיעון, מכוחו עתרה המשיבה למאסר של 3 שנים, מאסר על-תנאי וקנס, בעוד שהמערער היה חופשי לטעון כאוות נפשו.

בית המשפט המחוזי גזר למערער 18 חודשי מאסר ו12- חודשי מאסר על-תנאי, ובעונש זה עוסק הערעור שבפנינו, בו מלין המערער על חומרת העונש. לעניין זה הפנה המערער לתסקיר שהגיש שירות המבחן לבית משפט קמא, בו נכללה המלצה לעונש אשר הוגדר "מוחשי וחינוכי", אך גם נאמר בתסקיר כי רצוי שהעונש יהיה לתקופה בה בה יוכל המערער לשאת בדרך של עבודות שירות.

משהחלו ההליכים בפני בית משפט זה, נתבקש שרות המבחן להמשיך לעקוב אחר התנהגות המערער, הואיל וההתרשמות אז היתה כי המערער נמצא בתחילתו של מפנה אשר עשוי להוביל לשיקום חייו. דא עקא, שמתסקיר שהובא בפנינו בימים אלה עולה כי המערער לא ידע לעשות שימוש נבון ומושכל בהזדמנות אשר ניתנה לו, ואפילו התקשה להתמיד במתן בדיקות שתן שנועדו לוודא שהוא אינו משתמש בסם.

במצב זה נמנע שרות המבחן מהמלצה טיפולית, ואף אנו לא ראינו מקום ללכת לקראת המערער. כליאתו של אדם בכלל, ואדם צעיר אשר לא התנסה בענישה מסוג זה בפרט, היא תמיד מלאכה קשה, ועל כן נעשה ניסיון לאפשר למערער להעביר את רוע הגזירה על ידי השתלבות בתהליך טיפולי, אשר ימצה את אותו סיכוי שהסתמן בתסקיר קודם של שרות המבחן, מחודש אדר תשס"א (מרץ 2001). אך כאמור, ניסיון זה לא צלח, ועל כן לא נותר לנו אלא לדחות את הערעור, וכך אנו עושים.