ע"א 8953-22 ע"א 8953-22

1.הערעור שלפנינו נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו דחה בית המשפט את הערעור שהגיש המערער לפי סעיף 83 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: החוק) ותקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי דין בערעור), התשל"ו-1976 (להלן: התקנות). ערעורו של המערער בבית משפט קמא נסב על דחיית השגה שהגיש כנגד שומת עסקאות שהוציא לו המשיב והחלטת המשיב לפסול את ספריו לאורך כשש שנות מס (2019-2014).

2.הלכה למעשה הערעור נסב על קביעות שבמהימנות ובעובדה שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן ונביא אך מקצת הדברים:

"טענת המערער לגבי העברת המסמכים למנהלת החשבונות נטענה בעלמא. כאמור הוא אף לא טרח לזמנה לעדות על מנת שתתמוך בדבריו. המשיב לא איתר את המסמכים האמורים אצל מנהלת החשבונות של המערער. ברי, כי היה על המערער להציג למשיב את כל המסמכים הרלוונטיים כפי שהתבקש לעשות במהלך ההליכים שהתנהלו בפני המשיב. המערער לא עשה כן, לא במסגרת ההשגה ואף לא במסגרת ההליך שלפני, ואף לא זימן את מנהלת החשבונות לעדות. טענותיו לגבי המסמכים המצויים בידיה נטענה בעלמא ולא הותירה עליי רושם אמין" (פסקה 32 לפסק הדין).

"מעיון בחומר המונח לפני עולה, כי יש ממש בטענת המשיב לפיה המערער לא שיתף פעולה עם הביקורת ולא המציא מסמכים שיש בהם כדי לסייע בקביעת היקף המכירות שלו או שיעור הרווחים בעקבות המכירות האמורות. הדבר עלה בבירור הן מחקירות המערער אצל המשיב והן מעדותו לפניי. אציין, כי במהלך חיפוש שנעשה בביתו, חטף המערער מסמכים מנציגי המשיב, ברח עמם מהבית והשליך אותם לנחל סמוך [...] התנהלותו זו של המערער בעת החיפוש שנערך בביתו מעוררת חשד משמעותי לגבי אמינותו וספק רב לגבי גרסתו ותומכת יותר בסברה, כי המערער ביקש להסתיר מסמכים שחשב שיכולים להרע לו כלפי המשיב" (פסקה 38 לפסק הדין).

3.נאמר בקצרה כי לא מצאנו ממש בטענות המערער לגבי אופן עריכת השומה, שהתבססה על מספר המשלוחים ואף לא מצאנו לקבל הראיה הנוספת בעניין זה.

לא בכדי מיקד המערער את ערעורו בטענה כי לצד שומת העסקאות היה על המערער להכיר בתשומות שהוציא. אך דין טענה זו להידחות מן הטעם שעל מנת לנכות מס תשומות היה על המערער להציג חשבוניות שהוצאו כדין (ראו, לדוגמה, ע"א 401/82 מדינת ישראל אגף המכס והבלו רחובות נ' אלפחל, פ"ד לט(2) 547, 549 (1985); ע"א 10071/16 מנהל מס ערך מוסף תל אביב 3 נ' טי. גי. די. הובלות בע"מ, פסקה 2 (9.5.2018)). קל וחומר במקרה דנן, שהמערער לא הציג כלל חשבוניות.

4.סוף דבר, לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו טיעוני הצדדים, לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

5.משכך, הערעור נדחה. בהינתן שהמערער מתמודד גם בהליכים מול מס הכנסה, ובהינתן ההוצאות שהושתו עליו בבית משפט קמא, לא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו.