פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
8971/18
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקש:
עיזבון המנוח בנימין שמואלי- באמצעות
מנהל העיזבון עו"ד שי גלעדי
נ ג ד
המשיבים:
1. משולם שמואלי
2. יוחנן שמואלי
המשיבים הפורמליים:
3. רחל סירי
4. עמירה שושנה
5. גזל שמואלי
6. מנחם שמואלי
7. חברון שמואלי
8. מרים נחשוני
9. חבצלת מדמוני
10. יוכבד חופי
11. בן ציון שמואל
12. שלום שמואלי
13. נפתלי שמואלי
14. בת שבע דוד
15. גילה כהן
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 8.11.18 בת"א 24215-07-16 במאוחד
עם ה"פ 57143-05-16 שניתן על ידי כבוד השופטת ריקי שמולביץ'
בשם המבקש:
עו"ד ישי גלעדי
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד אבישי שמואלי
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ריקי שמולביץ' ) מיום 8.11.2018, אשר ניתן בת"א 24215-07-16 במאוחד עם ה"פ 57143-05-16 (להלן: " פסק הדין ").
רקע עובדתי
1.
עניינו של פסק הדין מושא הערעור בסכסוך משפחתי על בעלות בדירה, הידועה כגוש 4042 חלקה 93 תת חלקה 1, הנמצאת ברחוב הדרור 6 בפתח תקווה (להלן: " הדירה "). שורש הסכסוך בשאלה האם הדירה שייכת הייתה למר דוד שמואלי, האב (להלן: " דוד "), או למר בנימין שמואלי, בנו (להלן: " בנימין "). דוד ובנימין אינם עוד בין החיים, וההליך בבית משפט קמא התנהל בין עזבון בנימין (להלן: " העיזבון " או " המבקש "), באמצעות מנהל העיזבון, עו"ד ישי גלעדי (להלן: " מנהל העיזבון "), לבין משולם שמואלי ויוחנן שמואלי, בניו של דוד (בנוסף לבנימין) (להלן: " האחים ").
2.
בהליך שהתנהל לפני בית משפט קמא, טען המבקש כי בנימין הוא שרכש את הדירה בשנות ה-60, החזיק בה ממועד רכישתה, והשכירה לאורך השנים לצדדים שלישיים, ועל כן יש להורות על רישום הדירה על שם יורשי בנימין. מנגד, טענו האחים כי דוד הוא שרכש את הדירה, וקיבל את החזקה בה בסמוך למועד רכישתה, ועל כן היא שייכת ליורשיו, אף שלא נרשמה מעולם על שמו (יוער, כי בספרי רשות מקרקעי ישראל ובלשכת רישום המקרקעין לא נרשמה הדירה לא על שם דוד, ולא על שם בנימין. ואולם, הגברות רחל סירי ועמירה שושני, שהן הרשומות כבעלות זכויות החכירה בדירה יחד עם אמן המנוחה, אישרו כי הוריהן ז"ל מכרו את הדירה וכי אין להן כל זכויות בה. זאת, מבלי שנקטו עמדה בשאלה למי מהצדדים נמכרה הדירה).
3.
בית משפט קמא הגיע למסקנה כי האב דוד, ולא הבן בנימין, הוא שרכש את הדירה, וקבע כי יורשיו זכאים להירשם כבעלי הזכויות בדירה (בכפוף להתניות אודות תשלום חובות וכדומה, שפורטו בפסק הדין). על החלטה זו הגיש מנהל עזבון בנימין ערעור, ובצדו את בקשת עיכוב הביצוע שלפניי.
4.
ביום 19.12.2018 ביקשתי מן הצדדים להגיש עמדתם ביחס להסדר המוצע הבא: יורשי דוד יהיו רשאים לפעול על מנת להירשם כבעלי הזכויות בדירה, בהתאם לאמור בפסק הדין; במקביל יינתן צו איסור דיספוזיציה, אשר יאסור על העברת הזכויות בדירה לידי צדדים שלישיים, עד להכרעה בערעור. המשיבים הודיעו כי הם מתנגדים להסדר המוצע, ומשכך נדרשת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע.
טענות הצדדים בעניין עיכוב הביצוע
5.
המבקש טוען כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, בשל שיקולי מס הקשורים למכירת הדירה – מאחר שבנימין היה במותו בעל דירה יחידה, אזי ככל שיוכרע בערעור כי הדירה אכן הייתה בבעלותו, תהא מכירתה פטורה ממס בהתאם לסעיף 49(ב)5 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963. לעומת זאת, דוד האב היה בעל מספר דירות, ולכן מכירת הדירה בהתאם לקביעות פסק הדין קמא, משמעה כי המימוש יהיה כרוך בתשלום מס שבח. עוד נטען, כי הליך המימוש במצב זה יהא מסובך מאוד (כלשון המבקש), וכי " אם תימכר הדירה והתמורה תחולק בין 28 היורשים, לא ניתן יהיה לגבות את הכספים בחזרה כשיתקבל הערעור ". המבקש טען גם כי הדירה מנוהלת כיום על ידי מנהל העיזבון ומושכרת, ועל כן לא יגרם נזק למשיבים אם הדירה תמשיך להיות מושכרת, כשההכנסות יישמרו עד להכרעה בערעור. לעומת זאת, מימוש הדירה על ידי כונס נכסים, בהתאם לפסק הדין, יהא כרוך בנזקים נוספים בלתי הפיכים.
6.
המשיבים טוענים כי לא מתקיימים בענייננו התנאים המצטברים למתן סעד של עיכוב ביצוע. סיכויי הערעור קלושים, לאור הראיות האובייקטיביות שהוצגו בפני בית משפט קמא, והעדויות שנפרסו לפניו. העובדה כי בית משפט קמא הציע לצדדים במהלך ההליך הצעת פשרה לפיה שווי הנכס יחולק בין הצדדים בחלוקה של 40-60 לטובת המבקש, אינה מעלה ואינה מורידה מכך. לעניין מאזן הנוחות נטען בלקוניות כי לא ייגרם נזק ממכירת הנכס, וכי " ככל ויוחלט על מינוי כונס, אפשר כי הנכס יימכר תוך שמירת התמורה בידי הכונס / נאמן, וזאת עד לאחר ההחלטה בערעור דנן, משכך כבר עתה ברי, כי המכירה לא תהיה 'צעד בלתי הפיך '".
דיון והכרעה
7.
כידוע, נקודת המוצא היא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. להלן: " התקנות "), אך בית המשפט רשאי להורות כן (תקנה 467(ב) לתקנות). בבואו לבחון האם להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, יידרש בית המשפט לשני שיקולים מצטברים, המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות; ואולם, מקובל לראות בשיקולי מאזן הנוחות כראשונים במעלה.
8.
בענייננו, שיקולי מאזן הנוחות תומכים במתן סעד למבקש, שכן יש טעם בטענתו כי מכירת הדירה היא בגדר צעד בלתי הפיך, אשר לא יהיה ניתן להשיבו לאחור, אם יוכרע בסופו של יום הערעור לטובתו. לעומת זאת, אינני סבור כי עיכוב מכירת הדירה לצדדים שלישיים עד להכרעה בערעור, צפוי להסב נזק של ממש למשיבים, וטענה כזו אף לא עלתה בתשובתם. בעניין סיכויי הערעור, הרי שמדובר בערעור שאינו מופרך על פניו, ובכך די בנסיבות העניין על מנת שיינתן צו איסור דיספוזיציה כמבוקש.
9.
לאור זאת אני מורה כך: יורשי דוד יהיו רשאים לפעול על מנת להירשם כבעלי הזכויות בדירה, בהתאם לאמור בפסק הדין. בהתאם, יהיו יורשי דוד זכאים ליהנות מכספי דמי השכירות המשתלמים בגין הדירה. לצד זאת, ניתן בזאת צו איסור דיספוזיציה, האוסר על העברת הזכויות בדירה לידי צדדים שלישיים (קרי, צדדים שאינם יורשי דוד), עד להכרעה בערעור. הערה בדבר צו איסור הדיספוזיציה תירשם במרשם המקרקעין בד בבד עם רישום הנכס על שם יורשי דוד.
10.
באשר לבקשת המשיבים להורות למנהל העיזבון לשלם את החיוב הכספי על פי פסק הדין - אכיפת חיובים כספיים שנקבעו בפסקי דין אינה מתפקידו של בית משפט זה. ככל שימצאו לנכון, יוכלו המשיבים לנקוט באמצעים האחרים הקיימים לשם כך.
11.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד בשבט
התשע"ט (20.1.2019).
ש ו פ ט