פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
8985/09
וערעור שכנגד
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. ד"ר סרגיי ספקטור
2. הסתדרות מדיצינית הדסה בית החולים הדסה עין-כרם
נ ג ד
המשיבים:
1. שלמה קקון
2. רחל קקון
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בירושלים מיום 30.9.09 בת.א. 6436/04 שניתן על ידי כבוד השופטת מ' מזרחי
תאריך הישיבה:
א' בכסלו התש"ע (18.11.2009)
בשם המבקשים:
עו"ד יעקב עוזיאל
בשם המשיבים:
עו"ד יונתן דיוויס
החלטה
עניינה של הבקשה שבפני בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.9.2009, בו נתקבלה תביעתם של המשיבים כנגד המבקשים בעילה של רשלנות רפואית.
המשיב 1 (להלן: המשיב ) עבר ניתוח להסרת עיוות מולד של כלי דם ממוחו. המבקש 1 (להלן: המבקש ) הוא שקבע את הצורך בניתוח וביצע אותו בעצמו. לאחר הניתוח אובחנו למשיב 1 נזקים קוגניטיביים ומוטוריים קשים, ונקבעה לו נכות בשיעור 100%. בעקבות זאת הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים (א 6436/04) בטענם כי נזקי המשיב נגרמו כתוצאה מהתרשלותו של המבקש, בין היתר באבחון לקוי של הצורך בניתוח ובמתן מידע מטעה בהקשר לזה למשיבים.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' מזרחי ) קיבל ביום 30.9.2009 את תביעת המשיבים והורה למבקשים לפצותם בסכום של 4,784,938 ש"ח, כאשר לסכום זה מצטרפים שכר טרחת עורך דין והוצאת משפט, לכדי סכום כולל של 6,030,740 ש"ח.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ערערו המבקשים בפני בית משפט זה, ובגדרו הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע. במסגרת הבקשה מבוקש כי מתוך הסכום של כשישה מיליון ש"ח שחויבו בו, ארבעה מיליון יוחזקו בידי בא כוח המשיבים בנאמנות, ולא יועברו למשיבים. לטענת המבקשים, יש להם סיכויים טובים לזכות בערעור, לכל הפחות באופן חלקי, הן בעניין החבות והן בעניין גובה הנזק.
בכל הנוגע למאזן הנוחות טוענים המבקשים כי הותרת הסכום הנותר בידי המשיבים בשלב זה תבטיח כי הטיפול השוטף במשיב לא ייפגע, ומנגד מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים, העולה מעדויותיהם בפני בית המשפט המחוזי, מצביע על כך שלא יוכלו להשיב את הכספים במידה והתוצאה תתהפך בערעור.
מנגד טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת ביצועו המיידי של פסק הדין, בהיותו חיוב כספי גרידא, אשר ביצועו לא יגרום למבקשים נזק בלתי הפיך, ומנגד טוענים הם כי המבקשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם לנמק מדוע לא יוכלו להיפרע מהם במידה ויתקבל הערעור.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה ושמעתי את טיעוני הצדדים בפניים, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.
אכן, חרף עדותם של המשיבים עצמם בדבר מצבם הכלכלי הקשה, אין בכך, לכשעצמו, כדי להביא לעיכוב מרבית הכספים שנפסקו לטובתם בדין. עם זאת, כבר נקבע כי "גובה הסכום שנפסק לטובת המשיב הינו שיקול בהערכת הקושי בהשבתו במקרה שפסק הדין יהפך בערעור" (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' ידידיה גורן, עו"ד (לא פורסם, 1.12.2005)). מבלי להיכנס לשאלת סיכויי הערעור, הרי שבאזני בין השיקולים המצביעים על חשש אפשרי כי באם יתקבל הערעור יקשה על המשיבים להשיב את מלוא הסכום למבקשים, אל מול אינטרס המשיבים לקבל לידם לאלתר את הכספים שנקבע כי הם זכאים להם, הגעתי לכלל מסקנה כי חלק הארי של סכום הפיצויים שנפסק לא יעוכב אלא רק חלקו, כביטוי לחשש האמור.
לפיכך תשלום הסכום שנפסק לטובת המשיבים לא יעוכב, למעט סכום של 1,000,000 ש"ח, אשר יוותר בנאמנות בידי בא כוחם.
ניתנה היום, א' בכסלו התש"ע (18.11.2009).
ש ו פ ט