ע"א 8995/15 אמיר אדלר נ. שי לבנת

1.ההליכים שבכותרת נסבים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 28.10.2015, אשר ניתנה בהמשך לפסק-דין של בית המשפט המחוזי מיום 25.11.2012 ולהחלטתו מיום 24.9.2013 ולפסק דין של בית משפט זה מיום 1.9.2015 (פסק דין בערעורים על פסק דינו והחלטתו של בית המשפט המחוזי, ע"א 8712/13 וע"א 8714/13), אשר בסיומו נקבע מתווה התמחרות בין הצדדים.

בהמשך לפסקי הדין נדרשה הכרעה ביחס לשיעור החובות הרשומים בספרי המבקשות 3-6 ברע"א 9002/15 (להלן: החברות ), ובהחלטה נשוא הליך זה הכריע בית המשפט המחוזי ביחס לשתי מחלוקות הנוגעות לשיעור החובות - הוספת חיובי ריבית והצמדה על החובות האישיים; ורישום יתרת זכות לטובת המבקש 1 ברע"א 9002/15 כהלוואה.

הצדדים - הן המבקשים ברע"א 8995/15 והן המבקשים ברע"א 9002/15 - הגישו את ההליכים כבקשות רשות ערעור הגם שכל אחד מהם סבור כי נתונה לו זכות ערעור על ההחלטה, והם אף הצביעו על הסכמה דיונית אליה הגיעו בעניין זה (הגם שהמבקשים ברע"א 8995/15 סייגו במידה מסוימת הסכמתם בציינם כי נתונה להם זכות ערעור, ואילו לעניין המבקשים ברע"א 9002/15 הם מותירים את ההחלטה בעניין לשיקול דעת), וההליכים הועברו לטיפולי לבחינת סיווגם.

2.בסיווגן של החלטות המאוחרות לפסק דין נקוט בידינו מבחן מהותי המתמקד בשאלה האם מדובר בהחלטה הטפלה לנושא המחלוקת, כגון החלטה אשר עניינה ביצוע פסק הדין גרידא (אז יש לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת"), או שמדובר למעשה בהשלמה לפסק הדין, שהיא בבחינת פסק דין נוסף (ראו: ע"א 7975/03 בנק הפועלים נ' לוי , פ"ד נט(4) 467, 473 (2005) (להלן: עניין בנק הפועלים ); ע"א 3680/11 AIG

חברה לביטוח בע"מ נ' קידר (17.7.2011) (להלן: עניין AIG )).

בענייננו קיימים שיקולים המושכים לכיוונים מנוגדים. אתמקד בעניין זה בסיווג חלק ההחלטה הנוגע להוספת חיובי הריבית, אשר עליה משיגים המבקשים בשני ההליכים.

מן הצד האחד, ניתן להביט על ההחלטה כהחלטה שנועדה לשם ביצוע מתווה ההתמחרות שנקבע בפסק דינו של בית משפט זה, אשר הורה כי "על הצד המפסיד לפרוע את כל חובותיו... לחברות שלגביהן הפסיד, כמפורט בחו"זים הרשומים בספרי החברות..." (פסקה 105(6) לפסק הדין). על פי ראיה זו ההכרעה במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לגבי שיעור הריבית על החובות הרשומים היא הכרעה אשר נועדה להביא לביצוע הוראה זו שבפסק הדין.

מן הצד השני, המבקשים בשני ההליכים טוענים כי שאלת גובה החובות, אשר סוגית הוספת הריבית ושיעור הריבית - ריבית לפי סעיף 3(ט) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] או ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 - היא למעשה חלק מהם, אינה טפלה למחלוקת נשוא פסקי הדין האמורים. המבקשים ברע"א 9002/15 הפנו בעניין זה לכתב התביעה אותו הגישו בו עתרו לסכום כספי ולכך שבפסק הדין לא נקבע סכום כזה, והמבקשים ברע"א 9002/15 עמדו בתגובתם על כך שמשמעות ההחלטה היא כי יתווסף להם חיוב כספי בהיקף של כ-3,500,000 ש"ח והם מדגישים כי מדובר בסטיה מפסק הדין. עוד יצוין כי אין מדובר בענייננו במחלוקת הנוגעת לחיוב ריבית על סכום כספי שנקבע בפסק דין (השוו עניין AIG ) שהרי פסק הדין לא קבע מה גובה החובות, וגובהם נגזר גם מן השאלה מה שיעור הריבית אותו יש להחיל. האמור תומך בסברה כי עניינה של ההחלטה אינו בביצוע פסק הדין בלבד, אלא היא נוגעת לגופו של החיוב עצמו (חיוב הנגזר כאמור משיעור הריבית אותו ראוי להחיל על החובות הרשומים בספרי החברות), וככזו היא בבחינת השלמה או פירוש לפסק הדין בעניין מהותי ולא בסוגיה הטפלה לו (וראו והשוו עניין בנק הפועלים , 473).

כאמור קיימים בענייננו פנים לכאן ולכאן, ובנסיבות אלו ובהתחשב בכך שככלל לגבי סיווגן של החלטות הניתנות לאחר פסק דין כהחלטות שיש לגביהן זכות ערעור יש לנקוט מדיניות ליברלית יחסית (ראו: בש"א 8021/06 קרול נ' עו"ד אבנר כהן (24.6.2007); ע"א 8700/10 עו"ד רונן מטרי נ' אלקון

(4.1.2011)), מצאתי לקבל את עמדתם המשותפת של המבקשים בשני ההליכים לפיה נתונה להם זכות ערעור. יובהר כי בכך אין כדי להביע כל עמדה במחלוקות בין הצדדים, העולות מכתבי הטענות שבפניי, בין היתר לעניין פרשנותם של פסקי הדין של בית המשפט המחוזי או של בית משפט זה.

סיווג ההליכים ישונה אפוא לערעורים בזכות.

המבקשים ישלימו את סכום האגרה, והמזכירות תשנה את סיווג ההליכים.

לאחר השלמת האגרה והפקדת העירבונות ייקבעו הערעורים לדיון בפני הרכב, וזאת עד לחודש ספטמבר 2016.

ההחלטה תתויק בתיקי השופטים.