ע"א 9000/01 יעיש שושנה נ. שמשון חברה לביטוח בע"מ

בתאריך 19.3.01 הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה למתן פסק-דין הצהרתי נגד המשיבה. בתובענה נדרש בית-המשפט המחוזי להצהיר, כי הסכם ההלוואה, אשר נחתם בין המבקשת וגיסה, מצד אחד, לבין המשיבה, מצד שני - אינו תקף. בתובענה טענה המבקשת, כי חתמה על הסכם ההלוואה, לאחר שנאמר לה על-ידי גיסה, כי היא חותמת כערבה להבטחת הלוואה שהוא נוטל לבדו. עוד ביקשה המבקשת, כי בית-המשפט המחוזי יצהיר, כי המשכון שניתן על-ידה על זכויותיה בדירה ברחוב גד 90 בגדרה (להלן: הדירה) - אינו תקף.

במסגרת תובענתה, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכי מימוש המשכון על זכויותיה בדירה עד למתן פסק-הדין בתובענתה (להלן: הבקשה). המבקשת טענה, כי הסכמתה למשכן את זכויותיה בדירה להבטחת פירעון ההלוואה, ניתנה לאור הבטחת גיסה, כי מישכון הדירה ייעשה למשך שלוש שנים בלבד. עוד טענה המבקשת, כי היה על המשיבה להסביר לה על מהות חתימתה על מסמכי ההלוואה וכן לבדוק ולוודא, כי המבקשת מבינה את פרטי הסכם ההלוואה.

מנגד טענה המשיבה, כי המסמכים הרבים עליהם חתמה המשיבה מעידים, כי המבקשת הבינה את משמעות עסקת ההלוואה ועסקת מישכון זכויותיה, וכי היה עליה להיעזר באדם היודע קרוא וכתוב, טרם חתימתה על מסמכי ההלוואה ומישכון זכויותיה.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט יהודה זפט) דחה את הבקשה וקבע, כי בנסיבות בהן המבקשת חתמה על מסמכים רבים לצורך קבלת ההלוואה ומשכון זכויותיה בדירה, אין לקבל את טענתה כאילו לא ידעה על מהות פעולותיה. בית-המשפט השתית קביעתו על הודאתה של המבקשת בתצהירה. וכך הסביר בית-המשפט המחוזי:

...המבקשת עצמה הודתה בתצהירה כי ידעה שהיא ממשכנת את זכויותיה בדירה לטובת המשיבה להבטחת הלוואה, ואין חולק כי היא חתמה על מסמכי המשכון מרצונה, מתוך ידיעה והבנה שבחתימתה היא ממשכנת את זכויותיה בדירה להבטחת פירעון ההלוואה למשיבה.

עוד הוסיף וקבע בית-המשפט המחוזי, כי תובענת המבקשת להצהיר על בטלות המשכון אינה מגלה סיכויי זכייה, ואף מנימוק זה דחה את הבקשה.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה חזרה המבקשת על טענותיה.

מנגד תמכה המשיבה יתדותיה בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות.

לאחר שעיינתי בטענות המבקשת, הגעתי לכלל דעה כי אין מקום למתן רשות ערעור. החלטת בית-המשפט המחוזי מאזנת אל נכון בין סיכויי התביעה של המבקשת, שהינם קלושים - שכן, כידוע, ככלל מוחזק אדם כיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם (ראו ע"א 2119/94 צפורה לנדאו נ' ברוך וין , פ"ד מ"ט(2) 77, בע' 84) - לבין האינטרס במימושו המיידי של המשכון, שעל-פניו תקף הוא.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.