ע"א 9009/20מחמוד מובארק עואודה נ. המועצה מקומית כפר כנא

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת (השופט ט' ערפאת ) מיום 13.12.2020 שלא לפסול את עצמו מלדון בהליך בע"א 22983-07-20.

1.

המערער, עו"ד במקצועו, הגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה (השופטת א' הלר). לאחר שהערעור שובץ לדיון בפני השופט ט' ערפאת , עתר המערער לפסול אותו וזאת בשל "ניסיון מר" עם המותב בערעור אחר שהגיש בשנת 2019. לטענת המערער באותו הליך המותב התנהג עמו "בצורה קשה ביותר ותקף אותו אישית", הטיל עליו קנסות ודחה את ערעורו וזאת מסיבה אחת ויחידה - "'דעה קדומה' על המערער שקיבל בדרכים לא מקובלות". לטענת המערער בערעור הקודם המותב היה מושפע ממניעים פסולים בשל תלונה שהגיש המערער נגד שופטת של בית משפט השלום בנצרת ומתוך רצון להגן על כבודה.

2.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ונקבע כי אין כל בסיס לטענות המפורטות בה. המותב

ציין כי לא הכיר את המערער לפני הדיון בתיק שאליו הפנה, והערותיו שם היו לגוף ההליך בלבד. עוד צוין כי המותב כלל לא זכר את פסק הדין שנתן או את המערער עצמו, והטענה שפסק הדין באותו עניין היה מוטה מכיוון שהמותב ביקש להגן על שופטת אחרת היא חסרת שחר.

3.

בערעור דנן שב המערער וטוען כי המותב לא התייחס בהחלטתו לטענות שהעלה נגדו ולטענתו הוא אינו מאמין בשום אופן שקיים סיכוי כלשהו לניהול משפט ראוי וצודק.

4.

דין הערעור להידחות. ה מבחן לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א

לחוק בתי המשפט

[נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. העובדה כי בית המשפט דן בהליך קודם שהמערער היה צד לו, אינה מצדיקה כשלעצמה את פסילתו מלדון בהליך נוסף שבו הוא בעל דין (ראו והשוו ע"א 9242/20 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (3.2.2021)). המערער מבטא בטענותיו הלא מבוססות חשש סובייקטיבי למשוא פנים אך חשש כזה אינו מקים עילת פסלות (ע"פ 4284/19

שם טוב נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (23.7.2019)).

הערעור נדחה.