ע"א 9013/10 נאיף אבו סמרה נ. רשת עמל 1 בע"מ

לפניי בקשה לביטול פסק-דיני מיום 15.2.2011 שבו הוריתי על מחיקת ההליך בשל חוסר מעש ואי-הפקדת עירבון.

הערעור הוגש ביום 7.12.2010. על-פי ההודעה על קביעת עירבון מיום 8.12.2010, היה על המערערים להפקיד עירבון בסך של 30,000 ₪ תוך 30 ימים. העירבון לא הופקד במועד, ולכן שוגרה לבא-כוח המערערים, ביום 24.1.2011, הודעה בדבר רישום ההליך לדחייה. בהודעה הובהר כי אין בה כדי להאריך את המועד להפקדת העירבון, וכי אם יש בפי המערערים טענה בנוגע לרישום ההליך לדחייה, עליהם להעלותה לפני התאריך 31.1.2011. התאריך חלף, הודעה לא באה, ועל כן ניתן ביום 15.2.2011 פסק-דין המורה על מחיקת ההליך.

ביום 20.3.2011 הגישו המערערים את הבקשה שלפניי, לביטול פסק-הדין. בבקשה נטען כי בשל עבודות שיפוצים במשרדו של בא-כוח המערערים, נוצר קושי לקיים מעקב הדוק אחר התיקים, ועל כן הוגשה הערבות באיחור – ביום 27.1.2011. לאחר מכן, כך נטען בבקשה, ניתנו לבא-כוח המערערים הנחיות לא עקביות ממזכירות בית המשפט, ובעודו טורח על הכנת בקשה להארכת מועד, ניתן פסק-הדין המורה על סילוק ההליך. עוד נטען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים וכי אין לחסום את דרכם של המערערים לבית המשפט בשל מחדל דיוני בתום-לב.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה מעלה ספק אם ניתן לבטל את פסק-הדין על-פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), ואם הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה בתוך תקופת 30 הימים הקצובה בתקנה האמורה. מעבר לכך, נטען כי אין מקום לקבל את הבקשה שכן טענת המערערים בדבר ביצוע שיפוצים במשרדו של בא-כוחם היא טענה מעורפלת ועמומה, וכי אין כל הסבר לכך שמאז משלוח ההתראה ועד למועד פסק-הדין לא הגישו המערערים בקשה להארכת המועד להפקדת העירבון.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה החלטתי להיעתר לבקשה בכפוף לתנאים שיפורטו להלן.

כפי שנפסק לא פעם, רשם בית המשפט מוסמך "להחיות" הליך אשר נמחק או נדחה עקב אי-הפקדת עירבון, זאת בדרך של ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד (לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ראו בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם (טרם פורסם, 28.6.06); ע"א 2868/09 חמודה נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, 7.7.2009)). בבחינת הבקשה להחייאת ההליך יש לשקול ולאזן את כלל האינטרסים הרלבנטיים – של יוזם ההליך, של המשיב ושל הציבור בכללותו. התפיסה הבסיסית היא, כי סמכותו של הרשם לסלק על-הסף הליך בשל המחדל הדיוני של אי-הפקדת עירבון אינה סמכות שגרתית, וכי יש לעשות בה שי מוש מדוד ו מוש כל (ראו ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט , פ"ד נו(1) 865 (2001)).

אם כן, אין מניעה של סמכות לבטל את פסק-הדין לפי תקנה 201 לתקנות, והשאלה היא אם תוצאה זו ראויה לאור כלל השיקולים המתחרים. כמו-כן יש לציין כי בשים לב למועד המצאתו של פסק-הדין למערערים, הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה ביום האחרון הקבוע לכך בדין, קרי: אין איחור בהגשת הבקשה.

בענייננו, המערערים לא מציגים הסבר המניח את הדעת לאי-הפקדת עירבון במועד, לא כל שכן לאי-הגשת הודעה או בקשה מתאימה לאחר שהומצאה התראה בדבר רישום ההליך לדחייה. הטענה הכללית בדבר ביצוע שיפוצים במשרד בוודאי אינה נימוק מספק לעניין זה, וגם הטענה בדבר חוסר בהירות בהנחיות המזכירות אינה מצדיקה הימנעות מהגשת בקשה פורמאלית להארכת מועד במשך תקופה לא מבוטלת שבין משלוח ההתראה לבין המועד שבו נמחק ההליך. יוזכר, כי ההודעה בדבר רישום ההליך לדחייה הומצאה לבא-כוח המבקשים ביום 24.1.2011, ופסק-הדין ניתן ביום 15.2.2011.

עם זאת, לא שוכנעתי כי התנהלותם של המערערים עולה כדי זלזול בהליך או זניחתו. בהקשר זה יש לייחס משקל לעובדה כי ביום 27.1.2011, כלומר בטרם חלוף המועד שנקבע בהתראה, הוגשה ערבות בנקאית לבית המשפט במטרה שתשמש עירבון בהליך. עוד יש לציין כי המשיבה אינה מצביעה על פגיעה שתיגרם לה אם יבוטל פסק הדין, מעבר לעצם הפגיעה הנובעת מכך שהערעור ישוב להתברר. עוד יובהר כי מחיקת ההליך נעשתה ביוזמת בית המשפט ולא ביוזמת המשיבה.

במצב דברים זה, ולאור חומרת התוצאה של מחיקת ערעור בשל אי-הפקדת עירבון, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לביטול פסק-הדין; עם זאת, מכיוון שהמערערים לא התנהלו בשקידה סבירה, וגרמו בכך טרחה והוצאות לצד שכנגד, מצאתי לנכון להתנות את ביטול פסק-הדין בשני תנאים: הראשון , הפקדת העירבון תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו; השני ,

תשלום שכר טרחתו של עורך-הדין של המשיבה, בסך 2,500 ₪, אף זאת בתוך 7 ימים. מובהר בזאת, כי על המערערים להגיש לבית המשפט תוך 7 ימים הן את העירבון הן אישור על תשלום שכר הטרחה . אם יעשו כן, יבוטל פסק-הדין מיום 15.2.2011, וההליך יתברר כסדרו. אם לא יעשו כן, יוותר פסק-הדין על כנו.