ע"א 9019/16 אוסאמה מבאריקי נ. פקיד שומה נצרת

1.ברקע לבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי, הפרש בלתי מוסבר שנמצא בין הצהרות הון שהגיש המבקש ליום 31.12.2002 וליום 31.12.2007 – על סך כ-2.5 מיליון ש"ח. על רקע זה, הוציא המשיב למבקש שומות מס לפי מיטב השפיטה לשנים 2007-2006, וסכום ההון הבלתי מוסבר נזקף לשנים אלה.

בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על השומות. נקבע כי לא עלה בידו להוכיח הסברים שהעלה ביחס לגידול ההון האמור. כמו כן, נדחו טענותיו ביחס לאופן בו חושבו הוצאות מחייתו על ידי פקיד השומה, וכן בנוגע לכך שהפרש ההון יוחס על ידי המשיב לשנים 2007-2006 – השנים ה"פתוחות ".

המבקש מערער על פסק הדין, ולצד הערעור הגיש גם את הבקשה דנן, לעיכוב ביצוע.

לטענת המבקש, קיים סיכוי גבוה כי לכל הפחות חלק מטענותיו בערעור תתקבלנה – כך שגובה המס יופחת למצער. לעניין מאזן הנוחות, נטען כי תשלום המס, בגובה כ-2.3 מיליון ש"ח עלול לפגוע קשות בעסקו ובפרנסתו. עוד צוין, כי המשיב הטיל עיקול על נכס השייך למבקש, אשר שוויו, לטענת האחרון, הינו למעלה מ-3.4 מיליון ש"ח. מנגד, המשיב טוען כי המבקש לא הוכיח כי מימוש פסק הדין יגרום לו לנזק בלתי הפיך וכן כי סיכויי הערעור נמוכים.

2.כידוע, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשת עיכוב ביצוע: מאזן הנוחות וסיכויי הערעור. לעניין מאזן הנוחות, המבקש טוען במסגרת הבקשה ובתצהירו כי ייגרם נזק לעסקו ולפרנסתו, עד כדי מיטוט העסק. ואולם, פרט לאמירות כלליות מעין אלה בדבר הנזק שעלול להיגרם, המבקש לא השכיל להציג כל אסמכתא שבכוחה להעיד על הנזקים הנטענים, דוגמת נתונים בדבר היקף נכסיו. אמנם, גובה חיוב המס איננו מבוטל. ואולם, אין די בטענות – שלא בוססו – בדבר הנזק שייגרם כדי להביא לעיכוב ביצוע פסק הדין. לכך יש להוסיף, כי לנוכח זהות המשיב, אכן יש ממש בטענת האחרון כי אף אם יזכה המבקש בערעורו, אין חשש כי לא ניתן יהיה להשיב לו את הסכום שישולם. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו, עת עסקינן ב פסק דין המטיל חיוב כספי. בהינתן האמור, מסקנתי היא כי המבקש לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

לעניין סיכויי הערעור, אסתפק ואומר כי חלק מרכזי מטענות המבקש נוגע לממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר נימק בהרחבה ובפירוט את הכרעתו. אכן, חלקן האחר של הטענות – למשל בסוגיית ייחוס ההון לשנים ה"פתוחות" – הן בעלות אופי משפטי. ברם, מבלי לקבוע מסמרות, עולה כי בית המשפט המחוזי הציג את המורכבות המשפטית בסוגיה, וקבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי הפרש ההון נצבר בשנים הסגורות. מכל מקום, גם אם אפשר כי סוגיות אלה תעוררנה דיון במסגרת הערעור – ממילא לא די בכך כדי להטות את הכף בשאלת סיכויי הערעור לטובת

המבקש, ועוד יותר לא באופן המצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין.

3.מן הנימוקים שפורטו, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.