ע"א 9061/12 פלוני נ. פלוני

1.

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע (כבוד השופט א' גביזון ), מיום 6.12.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 21193-04-12. מדובר בערעור נוסף של המערערת, לאחר שערעור קודם, שהתייחס להליך אחר אך לגבי אותו שופט, נדחה על ידי ביום 22.6.212 (ע"א 3768/12).

2.

המערערת, שאינה מיוצגת, הגישה תביעה נגד המשיב, בן זוגה לשעבר, לבית המשפט לענייני משפחה. יחד עם התביעה הגישה המערערת בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בתביעתה. המערערת טענה לחשש ממשי למשוא פנים כלפיה, אותו ביססה על החלטות קודמות של בית המשפט בתביעות אחרות הנדונות לפניו, בהן היא בעלת דין.

3.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי אין בטענות המערערת כדי להקים עילה לפסילתו. בית המשפט הוסיף כי השגותיה של המערערת על החלטות דיוניות שנתן אינן מקימות עילת פסלות, וכי יש להעלותן באמצעות השגה ערעורית. בית המשפט ציין כי בהליך אחר שנדון לפניו, בו תבעה המערערת את בעלה לשעבר בנוגע לזכותה בנכס מקרקעין (תמ"ש 19494-05-11), הגישה המערערת בקשת פסלות אותה הוא דחה ואף ערעור הפסלות שהגישה נדחה (פסק דיני מיום 22.6.2012 בע"א 3768/12). בית המשפט הוסיף כי צר לו שהמערערת אינה בודקת בצורה מסודרת את ההחלטות שנתן, אשר מלמדות, לדבריו, כי הוא נהג ונוהג בסבלנות רבה בבעלי הדין. לפנים משורת הדין, נמנע בית המשפט מלהשית הוצאות על המערערת. בעקבות החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שלפניי.

4.

המערערת טוענת שלא בכדי ביקשה לפסול את השופט מלדון בתביעתה. לדבריה, בית המשפט נעתר באופן שיטתי לבקשות שמגיש המשיב לדחות את הדיון בתביעה, מבלי לתת לה את הזכות להגיב לבקשות. לדברי המערערת, דחיית הדיון נעשתה בניגוד לסדרי הדין ולנוהל דחיית תיקים המופיע בהנחיות הנשיאה (בדימוס) ד' ביניש . המערערת טוענת כי יש בהגשת בקשות חוזרות ונשנות על-ידי המשיב לדחיית הדיון משום ניצול לרעה של הליכי בית המשפט, מתוך רצון להכשילה. לדעת המערערת, בית המשפט שנעתר לכל הבקשות, שיתף פעולה, לכאורה, עם המשיב בעניין זה.

5.

המערערת מפנה להחלטה שניתנה במסגרת תמ"ש 19494-05-11, בה נעתר השופט לבקשת המשיב שתתקן את כתב התביעה. לטענת המערערת, החלטה זו הגיעה לידיה באיחור ונותר לה מעט זמן להגיש את כתב התביעה המתוקן, עד כי הופלתה לרעה ביחס למשיב, שלו הוקצב זמן ניכר להגשת כתב הגנה. לדעת המערערת, היה על בית המשפט לדחות את הבקשה לתיקון כתב התביעה על הסף. המערערת מוסיפה שבמסגרת זו עיין בית המשפט בפרוטוקול דיון שהמשיב צירף שלא כדין, וכי גם בשל כך עליו לפסול את עצמו. המערערת טוענת עוד שאין בידיה להגיש בקשת רשות ערעור על כל החלטה של שופט הסוטה מסדרי הדין, ולדעתה, יש מקום לאפשר הגשת ערעור פסלות על סטייה כאמור. עם זאת, מציינת המערערת כי הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט בהקשר זה. לדעת המערערת, סטיית השופט מסדרי הדין עוד בטרם הדיון מלמדת שמדובר ב"משחק מכור". המערערת משיגה גם על חיובה בהוצאות במסגרת החלטה שניתנה בתמ"ש 19494-05-11, ומוסיפה טענות הקשורות להחלטות שנתן המותב בהליך זה, כמו גם בתמ"ש 6851-08, שגם בו היא בעלת דין.

6.

דין הערעור להידחות. עיקר טענותיה של המערערת מופנה כלפי החלטות דיוניות שנתן בית המשפט בנוגע לדחיית מועדי דיון בתביעה נושא ערעור זה, לגבי הגשת כתב תביעה מתוקן בתמ"ש 19494-05-11 ולעניינים דיוניים הקשורים לביצוע פסק הדין שניתן בתמ"ש 6851-08. הלכה פסוקה היא כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי להקים עילת פסלות. הדרך להשיג על החלטות אלו היא באמצעות השגה ערעורית, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות, כפי שאכן פעלה המערערת במקרה מסוים (למשל, ע"א 8494/12 פלוני נ' פלונית (17.12.2012)). ואכן, צדק בית המשפט כשכתב כי בעל דין אינו יכול לפטור עצמו מהליך תקיפה רגיל על ידי העלאת טענה ערעורית באצטלה של טענת פסלות (למשל, ע"א 1373/12 נאמני הקדש שמואל בן דוד נ' חנוך

(7.5.2012)). אוסיף, כי גם אם לגבי החלטה מסוימת לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, למשל החלטה בעניין דחיית מועד דיון (סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2007), לא נובע מכך שנפתח פתח לתקיפת ההחלטה על דרך ערעור פסלות. כאמור, אין די בחוסר שביעות הרצון של המערערת מהחלטות בית המשפט כדי להקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי (למשל, ע"א 7577/12 פלונית נ' פלוני (18.11.2012)). יתר טענות המערערת הן בנוגע להליכים אחרים המתנהלים אומנם בפני אותו מותב, ואולם בהליכים אלו המערערת כנראה לא ביקשה לפסול את השופט, וממילא, אין להידרש לטענותיה, לראשונה, במסגרת הערעור דנא, שכן בהעדר החלטה בבקשת פסלות אין מקום לערעור פסלות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 335 (2006)).

7.

אשר על כן, הערעור נדחה, בלא שהמשיב נדרש להשיב. מאחר שמדובר בערעור פסלות שני תוך תקופה קצרה, כאשר שני הערעורים חסרי יסוד, שוקל אני הטלת הוצאות על המערערת לטובת אוצר המדינה. על המערערת לנמק עד ליום 11.3.2013 מדוע לא תישא בהוצאות כאמור.