פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"פ
9070/02
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקש:
עבד אלראוף אטרש
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין על פסק דינו של
בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.10.2002 בתיק ע"פ 2090/02 שניתן על ידי כבוד
השופטים: מ' לינדנשטראוס, ש' ברלינר, י' דר
בשם המבקש: עו"ד זכי
כמאל
בשם המשיבה: עו"ד דפנה
ברלינר
החלטה
1.המבקש הורשע על-ידי בית משפט לתעבורה בחדרה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ונידון לשישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שלילת רשיון נהיגה לשמונה שנים, שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 2,500 ש"ח. זאת, לאחר שפגע עם משאיתו בהולכת רגל בעת שחצתה את הכביש, וגרם בכך למותה. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה, ועתה מתבקשת רשות ערעור.
2.המבקש משיג כנגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. לדבריו, בית המשפט קמא נמנע מלבחון את הכרעתו של בית משפט לתעבורה, ובכך מילא שלא כהלכה את תפקידו כערכאת ערעור. למבקש גם השגות לגוף הדברים. לטענתו, בחינה מדוקדקת של הממצאים העובדתיים מלמדת על היעדר קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין מותה של הולכת הרגל. עוד טוען המבקש, כי הולכת הרגל התנהגה ברשלנות רבתי בכך ש"זרקה עצמה" או, למצער, רצה אל מרכז הכביש סואן, ובנסיבות אלה, אין לומר כי התנהגותו-שלו הייתה רשלנית. יתר על כן, טוען המבקש, כי התנהגותה של הולכת הרגל, לאמור התפרצותה אל עבר הכביש, מעלה אפשרות סבירה כי היא התאבדה. זאת, מסביר המבקש, נוכח העובדה שהולכת הרגל כבר נפגעה, קודם לתאונה נשוא הערעור, בשתי תאונות דרכים נוספות ושסבלה מדיכאון מתמשך. לבסוף מלין המבקש כנגד גזר הדין שהוטל עליו.
3.בחנתי את טענות המבקש ואת תגובת המדינה, והחלטתי כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי ממש בטענות המבקש לפיהן נמנע בית המשפט קמא מלרדת לעומקן של טענות. עיון בפסק דינה של הערכאה דלמטה מלמד כי בית המשפט התייחס לכל טענותיו של המבקש, ובחן אותן לאור הממצאים העובדתיים והראיות שעמדו בפני בית משפט לתעבורה. משלא מצא בית המשפט קמא פסול במסקנות אליהן הגיע בית משפט לתעבורה, הרי שלא מצא גם מקום להתערבות. לא מצאתי גם פגם בהחלטותיהן של הערכאות דלמטה לגוף הדברים. שתי ערכאות בחנו את הראיות שבאו בפני הערכאה המבררת ובכלל זה את חישובי המהירות וסימני הבלימה של הרכב בו נהג המבקש, ובאו לכלל מסקנה כי נתקיים קשר סיבתי בין התרשלותו לבין התוצאה המזיקה – הן באשר לקשר הסיבתי הרפואי והן באשר לקשר הסיבתי ככל שהוא נוגע לדרך הנהיגה ברכב. בית המשפט לתעבורה וכמוהו בית המשפט המחוזי בחנו גם את דרך התנהגותה של המנוחה עובר לתאונה והסיקו את המסקנות הנכונות מדרך ההתרחשות כולה. אין עילה להתערב במסקנות עובדתיות אלה בערכאה נוספת. שוכנעתי גם, כי לא נפל כל פסול בגזר הדין של בית משפט לתעבורה. העונש שהוטל על המבקש אינו חמור מדי, בנסיבות המקרה.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משנדחתה הבקשה, ממילא אין מקום לעיכוב ביצוע גזר הדין.
ניתנה היום, כ"ו בטבת תשס"ג
(31.12.2002).
ש ו פ ט