ע"א 9074/04רפי לחיאני נ. רונית כהן

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל ), בפסק-דין ארוך ומפורט, קבע את שיעור הפיצויים המגיעים למשיבה בגין נזקי-גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים (על עצם החבות לא היתה מחלוקת). על פסק-הדין נסבים הערעור והערעור שכנגד שבפנינו.

בית המשפט המחוזי דן בפרוטרוט בטענותיהם ובהשגותיהם של בעלי-הדין בכל הנוגע לחוות-הדעת של המומחים הרפואיים, אך ראה בסופו של יום לאמץ את קביעות המומחים בדבר נכויותיה של המשיבה: 7.5% נכות בתחום הכירורגיה הפלסטית, 30% נכות פסיכיאטרית וכן מספר נכויות בתחום העיניים, בשיעורים של 10%, 5% ו- 5%. הנכות הרפואית המשוקללת הועמדה אפוא (לאחר תיקון פסק-הדין) על 47.4%, והנכות התפקודית – על 43.14% (לנכות בתחום הכירורגיה הפלסטית לא יוחסה נפקות תפקודית). יצוין, כי הקביעות בדבר נכויותיה של המשיבה (הרפואית והתפקודית) נעשו על סמך התרשמותו הישירה של בית המשפט קמא מן המשיבה ומן העדים האחרים, ועל סמך בדיקה עניינית של דברי המומחים ושל חומר הראיות בכללותו. על-פי הממצאים הללו וממצאים נוספים שקבע, ערך בית המשפט קמא את שומת הנזק בראשי הנזק השונים – אבדן השתכרות, אבדן זכויות סוציאליות, כאב וסבל, עזרת הזולת והוצאות. מקצת הסכומים נפסקו לפי נתונים קונקרטיים שהובאו, ומקצתם – לפי הערכה גלובאלית. בית המשפט קבע כי מסכום הפיצוי ינוכו גמלת הבטחת הכנסה ותשלום תכוף ששולמו למשיבה; עם זאת, בית המשפט מיאן להורות על "הקפאה" של סכומים המייצגים גמלאות שהמשיבה עשויה להיות זכאית להם אם תפנה למוסד לביטוח לאומי. זאת, שכן המערערים לא עמדו בנטל להוכיח את הזכאות ואת שיעורה, ולא פנו לאקטואר לצורך מטרה זו.

2.

פסק-דין זה הוא נשוא הערעור והערעור שכנגד. ייאמר מייד: לא מצאנו לנכון להתערב בפסיקת הפיצויים במקרה זה. כפי שנפסק לא אחת, "כל עוד לא סטה בית המשפט קמא משיקולים סבירים ולא טעה טעות בולטת בהערכת הנזק, לא יבוא בית-משפט זה לעשות, ואין זה מתפקידו לעשות, חישובים אחרים במקומו על-מנת להעמיד את דיוקם של הסכומים שנפסקו על קוצו של יוד" (ע"א 617/80 גבאי נ' תע"ל, תעשית עץ לבוד קבוצת משמרות בע"מ , פ"ד לו(3) 337, 345). ערכאת הערעור מתמקדת בדרך-כלל בבחינה כוללת של הסכום שנפסק ובסבירותו, ואין היא שמה את שיקול-דעתה-שלה תחת שיקול-דעתה של הערכאה המבררת (ראו למשל ע"א 8022/00 רז נ' צור , תק-על 2006(1) 3819). במיוחד נכון הדבר במקרה כגון זה שבפנינו, שבו הערכאה המבררת בחנה את כל הטעון בחינה, התייחסה לכל הטענות שהועלו בפניה (ובפנינו), קבעה ממצאים שבעובדה תוך הסתמכות על חוות-הדעת הרפואיות, והעריכה את הנזקים באופן מפורט המצוי במתחם הסבירות.

3.

ראינו צורך להתייחס בקצרה לעניין אחד בלבד, והוא נוגע לניכוי הרעיוני. טענת המערערים היא, שלנוכח חילוקי הדעות וההשגות בנוגע לחוות-הדעת הרפואיות, לא ניתן היה, קודם למתן פסק-הדין, לפנות לאקטואר על-מנת שיקבע את הגמלאות הרעיוניות. משניתן פסק-הדין ונקבעו אחוזי הנכות – מוסיפים המערערים וטוענים – נעשתה פנייה לאקטואר, וחוות-דעתו הוגשה לבית המשפט קמא כחלק מבקשה לתיקון טעות. המערערים מלינים על כך שבית המשפט קמא לא ראה לתקן את פסק-דינו כך שיוקפא או יופחת חלק מהסכום, הכל לפי האמור בחוות-הדעת האקטוארית. בית המשפט קמא לא קיבל את עמדת המערערים, ואין להערב בכך. גם בהינתן הויכוח סביב חוות-הדעת הרפואיות וסברת המערערים כי חוות-הדעת בתחום הפסיכיאטרי צריכה להיפסל, לא היו המערערים רשאים "להניח" – כלשונם – שתינתן להם האפשרות להגיש חוות-דעת אקטוארית לאחר שיינתן פסק-הדין בתובענה. למצער, היה עליהם לפנות לבית המשפט מבעוד מועד בעניין זה, ומשלא עשו כן, אין להם אלא להלין על עצמם. לא למותר להעיר גם שניים אלה: ראשית , המערערים עצמם מודעים היו לכך שהגשת חוות-הדעת האקטוארית אינה סותמת את הגולל על סוגיית הניכוי. במסגרת ה"בקשה לתיקון טעות ומתן הוראות", אשר לה צורפה לראשונה חוות-הדעת האקטוארית, הם כותבים: "הח"מ מסכים כמובן לכך שב"כ התובעת יבדוק את חווה"ד ואף רשאי לפנות ישירות לאקטואר להבהרה ככל שיבקש". יש בכך כדי להמחיש את הקושי בבחירה של המערערים להחריש בסוגיית הניכוי לכל אורך ההליך עד למתן פסק-הדין.

שנית , חוות-הדעת האקטוארית, שהוגשה לבסוף, יוצאת מתוך הנחה שגויה בדבר אחוזי הנכות הרפואית, זאת משום שלאחר הגשת חוות-הדעת נעתר בית המשפט לבקשה לתיקון טעות חשבונאית שנפלה בפסק-דינו ואחוזי הנכות שונו.

כאמור, גם הטענות האחרות שהועלו מכאן ומכאן אינן מקימות עילה להתערבות בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ועל כן, הערעור והערעור שכנגד נדחים. לאור תוצאה זו, אין צו להוצאות.

המשנה-לנשיאה

השופט א' רובינשטיין :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ד' חשין :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.