פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
9075/02
בפני:
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. אלואני
אמיר
2. אלואני סלים
3. נפאע אשרף
בקשה להארכת מעצר לפני סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –
מעצרים) התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה: כ"ב בחשוון
תשס"ג (28.10.02)
בשם המבקשת: עו"ד נעמי
גרנות
בשם המשיבים 1-2: עו"ד בנדל
רונן
בשם המשיב 3: עו"ד טוקאן
אליאס
החלטה
זוהי בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.
שלושת המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של שוד וחבלה בכוונה מחמירה וכנגד המשיבים 1-2 אישום נוסף של חבלה בכוונה מחמירה. מסכת האירועים הקשה והחמורה המתוארת בכתב האישום נסקרה בהחלטות קודמות שניתנו על ידי בתי המשפט על שתי ערכאותיהם.
ב-26.2.02 נעצרו המשיבים עד תום ההליכים נגדם.
ב-12.3.02 נדחה עררם של משיבים 1-2 על ידי בית משפט זה.
וב-29.3.02 נדחה עררו של המשיב 3 על ידי בית משפט זה.
בקשה לעיון חוזר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.
בכל ההחלטות הללו נבחנו כל ההיבטים הנבחנים על ידי בית המשפט לצורך מעצר עד תום ההליכים וביניהם, מסוכנותם הרבה של המשיבים, העולה הן מן המעשים הקשים המיוחסים להם והן משום עברם הפלילי.
הבקשה שבפנינו שונה מבקשה למעצר עד תום ההליכים בכך שמצוות המחוקק ומצוות הפסיקה המעוגנת בזכות היסוד לחרות של אדם שטרם הורשע, היא כי לאחר 9 חודשי מעצר ישוחרר הנאשם אלא אם נמצאו נימוקים מיוחדים להאריך את מעצרו.
עו"ד בנדל, שטען למשיבים 1-2, התמקד בטענות הבאות: אין נימוק מיוחד המצדיק הארכת המעצר; יש כרסום בראיות; הדיון בבית המשפט המחוזי מתמשך שלא לצורך ואין סיכוי שהמשפט יסתיים בקרוב. עו"ד טוקאן, שטען למשיב 3 והצטרף לטיעוני חברו, ציין כי אין הצדקה להחזקת מרשו במעצר, כאשר חלופת מעצר – כל חלופה שתיקבע על ידי בית המשפט – יכולה להשיג את תכלית המעצר.
המבקשת, שחזרה על נימוקי הבקשה שבכתובים, אופטימית יותר לגבי סיכויי סיום המשפט והדגישה את מסוכנותם של המשיבים.
לאחר עיון בחומר ושקילת טענות באי-כח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום חמורים, נפשעים, אלימים ומסכנים חיי אדם, לבד מפגיעה בקניינו. מעשים אלה נעשו, על פי האמור בכתב האישום, על ידי מי שעברם הפלילי מעיד על מסוכנותם, על החשש מפניהם ומפני נחת זרועם ועל כך שלא ניתן ליתן בהם אמון הדרוש על מנת לשחררם לחלופת מעצר.
אף שהמשפט, שהחל בפברואר, לא הגיע לסיומו, נשמעו עד כה עדי תביעה והתביעה בדעה ששלוש הישיבות הקבועות בקרוב, תספקנה לסיום עדויות התביעה. בשלב זה אין הצדקה לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר. אם המשפט לא יסתיים בשלושת החודשים שבהם מוארך המעצר, ישקול בוודאי בית המשפט - אם תבוא לפניו בקשה נוספת – את השיקולים הצריכים לעניין המשך הארכת מעצר וביניהם התמשכות המשפט.
לגבי שלושת החודשים הקרובים, יש מקום להיענות לבקשה והיא נענית בזה.
מעצרם של המשיבים מוארך בתשעים יום, החל ב-8/11/02 או עד למתן פסק-דין במשפטם, לפי המוקדם.
ניתנה היום, כ"ב בחשוון תשס"ג
(28.10.02).
ש
ו פ ט ת