ע"א 9084/02 יוסף ביטון נ. מדינת ישראל

העותר הורשע בבית-המשפט המחוזי בשתי עבירות של ניסיון לרצח, שבוצעו כלפי מי שהייתה חברתו-לחיים (להלן: המתלוננת ) וכלפי בן-זוגה (להלן: המתלונן ). הוא נידון לשני עונשי מאסר מצטברים, האחד של חמש-עשרה שנות מאסר והשני של שבע שנות מאסר. הערעור שהגיש העותר לבית-המשפט העליון - שבגדרו טען שבנסיבות העניין היה ראוי לראות במעשהו מעשה אחד ולהטיל עליו עונש אחד בלבד - נדחה. העותר הגיש עתירה לקיום דיון נוסף, ובהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

2.המעשה אירע עת הגיע העותר לבית-אימה של המתלוננת, שבו שהו באותה העת המתלוננת, בנה והמתלונן. העותר ניפנה אל המתלונן והחל דוקר אותו בכל חלקי גופו תוך שהוא גורר אותו מחוץ לבית. המתלוננת - אשר סברה כי העותר עזב את המקום - חשה לעזרת המתלונן. משראה זאת העותר, ניפנה לעברה ודקר אף אותה בחלקים שונים בגופה. בית-המשפט העליון קבע בפסק-דינו, כי לאור המבחנים שהותוו עד כה בפסיקה, אין לראות במעשים הללו "אותו מעשה" כלשון סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בית-המשפט הסתמך על ההלכה שנקבעה בע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(5) 289 (להלן: הילכת פופר ), שלפיה הקביעה אם רצף התנהגותי מסוים מהווה מעשה אחד או מעשים נפרדים, נעשית על יסוד שני שיקולים: האחד, שיקול עובדתי-צורני, שעניינו בשאלה אם ניתן לפצל בין הפעולות העוקבות; והשני - והוא העיקרי - שיקול מוסרי, המכיר בקדושת חיי האדם כערך יסוד, במובן זה שריבוי הנפגעים עשוי להעיד על ריבוי העבירות ( שם , בעמ' 302). על יסוד זאת הודגש בפסק-הדין נשוא העתירה, כי "לעניינן של עבירות הפוגעות בגוף האדם עיקר הוא ההיבט המהותי-המוסרי"; וכי בית-המשפט יסטה מכלל זה רק כאשר מצוי לפניו מקרה "יחיד ומיוחד". בית-המשפט הטעים, כי יש לאבחן את המקרה דנן מנסיבותיה של הפרשה בדנ"פ 3371/98 אזואלוס נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(4) 502 (להלן: פרשת אזואלוס ) - שם ראה בית-המשפט בהריגת שני קורבנות רצף התנהגותי אחד - בציינו, כי "דינו של אזואלוס - מקרה חריג-שבחריגים" ונמצא כי אין להקיש ממנו למקרה דנן. לאור זאת קבע בית-המשפט, כי יש לראות במעשיו של העותר מעשים נפרדים - שבצידם עונשים נפרדים - ופסק לדחות את ערעורו.

3.בעתירה שלפניי נטען, כי "בפסק הדין שלערעור סוטה בית המשפט מן ההלכה שנקבעה בפרשת אזואלוס, תוך חזרה להלכת פופר והרחבתה כך שהמבחן המוסרי... לא יהיה מסויג לעבירת הרצח בלבד, אלא יחול אף על הניסיון לרצח, וככל הנראה, אף על עבירות נוספות". לטענת העותר, כתוצאה מפסק-הדין נוצרה מחלוקת פוסקים גבי מהותם של המבחנים לקביעה אם רצף התנהגותי מסוים מהווה מעשה אחד או מספר מעשים. כן נטען, כי יישומה במקרה דנן של הילכת פופר - אשר הוגבלה, לדעת העותר, למקרים שבהם בוצעו עבירות רצח - מרחיב אותה בצורה משמעותית, באופן המרוקן מתוכן את עקרון "מניעת הדין הכפול". בשל אלה, סבור העותר, כי יש להורות על קיומו של דיון נוסף.

4.דין העתירה להידחות. בפסק-הדין נשוא העתירה לא נפסקה כל הלכה המצדיקה קיומו של דיון נוסף. בית-המשפט בחן בפסק-דינו את המבחנים שהותוו בפסיקה לבחינת השאלה אימתי יהווה רצף התנהגותי מסוים "אותו מעשה"; ובהתבסס על הילכת פופר קבע, כי יש לראות במעשיו של העותר שני מעשים נפרדים אשר יש להטיל על כל אחד מהם עונש נפרד. נכון אמנם, כי בנסיבותיה של פרשת פופר דובר בביצוען של עבירות רצח, ואילו במקרה שלפנינו הורשע העותר בביצוע עבירות של ניסיון לרצח. אולם הילכת פופר לא סייגה את עצמה לעבירות רצח בלבד; והרציונאלים שעמדו בבסיסה - וביניהם ההכרה בזכות המוגנת של כל אחד מהנפגעים לשלמות גופו - יפים ותקפים אף למקרה שבו לא צלחה תוכניתו של המבצע. נמצא, כי אף אם אניח שבהחלתה על המקרה שלפנינו יש משום הרחבתה של הילכת פופר , אין בכך כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף.

אף בטענת העותר, כי פסק-הדין נשוא העתירה מנוגד להלכה שנקבעה בפרשת אזואלוס, לא מצאתי ממש. בית-המשפט איבחן במפורש את המקרה שלפניו מנסיבותיה של הפרשה האמורה, בציינו כי:

ענייננו-שלנו שונה מפרשת אזואלוס . אשר לבחינה העובדתית-הצורנית, שלא כבפרשת אזואלוס שני הנסיונות לרצח - בנסיבות ענייננו... - היו מובדלים ומופרדים זה מזה, וגם אין דמיון בין טענת הקינטור שעלתה בפרשת אזואלוס לבין חמת-הזעם שהמערער נתקף בה בענייננו...

כללם של דברים: דינו של אזואלוס - מקרה חריג-שבחריגים - נפסק כפי שנפסק. ענייננו שונה ואין ללמוד היקש ממקרה אחד למשנהו.

מן ההבחנה בין שני המקרים עולה המסקנה, כי בפרשתנו לא נקבעה הלכה חדשה; לא כל שכן הלכה שמפאת חידושה, חשיבותה או קשיותה מוצדק להעמידה לדיון נוסף.

5.העתירה נדחית.