ע"א 9090/03 חיים מאור נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט אלטוביה מגן) בו נדחתה תביעתו של המערער.

2.המערער הנו נכה צה"ל אשר לימים גם חלה ועבר טיפול וניתוח, ממנו השתקם. בתביעתו הוא העלה טענות שונות כנגד משרד הבטחון ביחס לאספקת תרופות שהוא נזקק להן ובקשר לכך שכניסתו למשרדי אגף השיקום במשרד הבטחון ולמרפאותיו הוגבלה.

3.בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי אין חולק על זכותו של המערער לקבל תרופות מטעם משרד הבטחון בתור נכה צה"ל. על פי הנוהל הקיים במשרד הבטחון, תרופות שאינן מכילות סמים מסוכנים מסופקות לביתו של המערער באמצעות שליח, ואילו אלה המכילות סמים מסוכנים ניתן לקבל בבתי מרקחת מורשים לצורך כך. זכותו של המערער עומדת לו לקבל את התרופות על פי נוהל זה, ומשרד הבטחון מכיר בכך. אשר לזכות הגישה של המערער למשרדי אגף השיקום, בית המשפט קבע בפסק הדין כי לאור התנהגות לא נאותה של המערער באגף השיקום הוחלט על ידי הרשות המוסמכת שלא לאפשר לו כניסה חופשית למקום בלא תיאום מוקדם. אשר לשירות הרפואי לו עשוי להיזקק המערער, כניסתו למרפאות אגף השיקום מותרת בתיאום מוקדם עם רופא, כמקובל. בית המשפט לא ראה לנכון להתערב בהחלטת הרשויות לענין זה, ולא ראה בכך משום קיפוח זכויותיו המהותיות של המערער לקבל את מלוא השירותים הרפואיים להם הוא זכאי. בית המשפט חייב את המערער בתשלום הוצאות המשפט של המשיבים בסכום כולל של 1,000 ₪.

4.בערעור שבפנינו חזר המערער על טיעוניו באותם ענינים שהיוו נושא לפסק הדין בבית המשפט המחוזי. שמענו את טיעוניו המפורטים של המערער ואת תשובת בא כוח המדינה. נחה דעתנו כי אין בנימוקי הערעור כדי להצדיק סטייה מפסיקתו של בית המשפט המחוזי. הובהר פעם נוספת גם בטיעון בפנינו כי המערער זכאי לקבל את כל התרופות שהוא זקוק להם מבית מרקחת מורשה, ואם רצונו בכך הוא רשאי גם לפצל את קבלתם באופן שהתרופות שאינן כוללות סמים מסוכנים תישלחנה באמצעות שליח לביתו. לענין כניסתו למשרד אגף השיקום הובהר כי הליך זה הינו מבוקר כדי למנוע כניסה בלתי מתואמת של המערער למקום למען שמירה על הסדר, אולם נחה דעתנו כי זכויותיו של המערער אינן נפגעות כלל ועיקר. אשר להוצאות המשפט – בא כוח המדינה עו"ד פרידלנדר בהגינותו כי רבה הותיר שאלה זו לשיקול דעתנו. לפנים משורת הדין, ואף שבתביעה ובערעור לא היה ממש – אנו מחליטים לבטל את ההוצאות שהוטלו על המערער בבית המשפט המחוזי ולהימנע מהטלת הוצאות בערכאה זו. זאת אנו עושים בחריגה מן המקובל, מתוך התחשבות במערער, אולם בה בעת מתוך תקוה שלא יהיה בכך משום מסר מעודד למערער להמשיך בהתדיינויות שאין בהן תכלית ואין בהן ממש.

הערעור נדחה, בלא צו להוצאות.