ע"א 9097/03 שמעון רוסו נ. הקרן קיימת לישראל

בפניי בקשה לפסיקת הוצאות נגד המערערים. ברקע הבקשה עומדת השתלשלות הדברים הבאה. ביום 24.11.03 הגישו המערערים בקשה לדחיית מועד של 30 ימים להפקדת ערבות בנקאית. הבקשה הועברה לתגובת המשיבים, אשר מסרו לבית המשפט ביום 27.11.03 כי הבקשה טרם התקבלה בידם. בהמשך לכך, הוריתי ביום 30.11.03 על המצאת הבקשה לידי המשיבים ללא דיחוי. בהמשך לכך, הפקידו המערערים את הערבות הבנקאית ביום 1.12.03. יומיים אחרי כן מסרו המבקשים על הסכמת מרבית המשיבים (למעט משיבים 5 - 6) להארכת המועד להפקדת הערבות. ביום 7.12.03 הוריתי על קבלת הערבות, אלא אם תבוא התנגדות מנומקת מאת מי מן המשיבים. משיבים 5 - 6 הגישו יום אחרי כן בקשה למחיקת בקשת הארכה, בנימוק שזו לא הומצאה להם, חרף החלטת בית המשפט בעניין, תוך שהם מדגישים כי הם המשיבים היחידים עימם יש למערערים יריבות של ממש. ביום 14.12.03 שבתי והוריתי על המצאת הבקשה להארכת מועדים לידי המשיבים.

בעקבות הליכים אלה הגישו המשיבים 5 - 6 את הבקשה שבפניי לחיוב המערערים בהוצאות, בה הם טוענים כי טרם הומצאה לידם הבקשה להארכת מועד, וזאת בניגוד להוראות בית המשפט. דין הבקשה להתקבל. אכן, יש טעם בטענת המערערים כי היה ביד המשיבים לפנות אליהם לקבלת הבקשות. יתכן מאד, כי בכך היה נחסך הצורך בהליכים מיותרים בבית משפט זה. עם זאת, החובה הראשונית למסור את הבקשות לידי המשיבים, במקביל להגשתן לבית המשפט, רובצת על המערערים. אין ביד המערערים להמציא אישור כלשהו בדבר המצאת הבקשות לידי המשיבים בשלב כלשהו. אין בידם כל הסבר, קל וחומר הסבר סביר, לאי קיום החלטות בית המשפט בעניין זה, או לאי מסירתן של בקשותיהם לבעל הדין שכנגד במקביל להגשתן. דרך פעולה זו מנוגדת לחובותיו היסודיות של בעל דין, ובנסיבות אלה, מצדיקה הטלת הוצאות על המערערים.

התוצאה היא, כי יש ממש בבקשה שבפניי. המערערים ישאו בהוצאות המשיבים ביחס לבקשה להארכת מועד בסך של 1,500 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כחוק וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.