ע"א 910/94 מפרם בע"מ נ. מוחמד בדרה

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' קציר) חייב את המערערת - קבלן ראשי להקמת מכון חליבה, בנזיקין כלפי המשיב 1, שנפגע בתאונת עבודה שארעה לו בהיותו עובד של קבלן משנה שהועסק על ידי הקבלן ראשי.

ביחסים בין הקבלן הראשי לבין קבלן המשנה, אליו נשלחה הודעת צד שלישי על ידי הקבלן הראשי, חייב השופט המלומד את קבלן המשנה ב40%-.

הקבלן הראשי מערער הן על חיובו כלפי הנפגע, הן על חיובו של קבלן המשנה כלפיו ב40%- בלבד, הן על המנעות מהטלת אשר תורם על הנפגע עצמו והן על גובה הנזק.

דין הערעור להדחות.

2. האחריות

התאונה ארעה כאשר הנפגע עסק בהתקנת תקרה במכון החליבה בעמדו יחד עם קבלן המשנה - מעבידו, על פיגום שנשבר תחתיהם.

קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט קמא מושתתות כלן על חומר הראיות. אלה הן קביעות עובדתיות שאין מקום להתערב בהן ושעל פיהן יכול היה השופט המלומד להגיע למסקנות המשפטיות אותן הסיק ולחלוקת האחריות כפי שחילק.

אין בטענות שנטענו על ידי הקבלן הראשי כדי לקעקע את התשתית העובדתית שנקבעה או את המסקנות שהוסקו ממנה, ולא מצאנו טעות כלשהי בכל הנוגע לאחריות ולחלוקתה ובכל הנוגע לאי הטלת אשר תורם על הנפגע, הדורשת את תיקונה.

3. הנזק

הנפגע סבל משבר ברגל. הנכות הרפואית הועמדה בהסכמה על 28% ובית המשפט העמיד את הפסד הכושר על 35%. על כך מלין הקבלן הראשי הטוען עוד כי לא היתה צפויה לנפגע עבודה רצופה בגלל מעשים פליליים בהם היה מעורב וכי לא היה מקום לקבוע כבסיס לחשוב הפסד השתכרות, סכום של 2,500 ש"ח. בסיכומיו זנח הקבלן הראשי חלק מטענות אלה וגם אלמלא כן לא היה מקום לבדוק מחדש נושאים אלה שהם בתחום ההערכה של הערכאה הראשונה שקביעותיה מעוגנות בחומר הראייתי (הבטוח הלאומי קבע נכות של 42% לפי תק' 15, תוספת שאינה מחייבת את בית המשפט אבל משמשת אינדיקציה לכך שתוספת כלשהי של אבדן כושר של פועל, לאחוזי נכותו הרפואיים, אינה בלתי סבירה).

הסיכון של הסתבכויות בעתיד בפלילים וכתוצאה מכך פגיעת כושר ההשתכרות ללא קשר לתאונה, מצא ביטוי בסכום שנלקח כבסיס שכר וכן בפיצוי חלקי עבור הפסד השתכרות בעבר. לפיכך אין מקום להתערב גם בנושא הנזק.

4.בקשה לראיה נוספת

לפנינו בקשה להגשת חוות דעת מומחה לסיבת שבירת קשר הפיגום. מבוקש להגישה לבית משפט זה, או להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי.

אין שום נימוק ראוי לאפשר הבאת ראיות שניתן היה להביאן בערכאה הראשונה בעת ניהול ההגנה. להגנה היה יומה בית המשפט ולא נכון הוא מבחינת סדרי דין ומבחינת מדיניות משפטית ראויה לקבל ראיות נוספות מסוג זו שמתבקשים אנו לקבל, בשלב של דיון בערעור. הבקשה נדחית.

אשר על כן אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערערת לשלם למשיב 1 הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

ש ו פ ט ת

המשנה לנשיא ש' לוין :

אני מסכים.

המשנה לנשיא

השופטת ד' ביניש :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ט' שטרסברג-כהן.