ע"א 9101/96 דוד חמו-חברה לעבודות קבלניות לבניה בע"מ נ. טפירו אריה

השופט מ' אילן

זהו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד הנשיא א' לרון), אשר קיבל את תביעתו של המשיב ופסק לו פיצוי בשל תאונת עבודה שנגרמה לו לפי טענתו, בעת שהיה מועסק אצל המערערים.

השופט גם קבע שיש אשם תורם למשיב בשיעור של 15% ולכן הפחית את הפיצוי בשיעור זה. המערערים אינם משלימים עם פסק הדין והמשיב אינו משלים עם הקביעות בקשר לאשם התורם, גובה הנזק שנפסק לו ועם שיעור הנכות שנקבע לו ומכאן הערעור והערעור שכנגד.

עיקרו של הערעור הוא על כך שהמשיב בשעתו טען בכתב תביעתו שנזקו נובע מתאונה בעבודה שקרתה לו ב28.8.88- והשופט קבע כעובדה שהתאונה כלל לא קרתה. יתירה מזו, השופט גם לא קבע שקרתה תאונה דומה ביום אחר.

מדובר בנזק של כאבי גב, שנובעים מפריצת דיסק בעמוד השידרה, אשר לפי הטענה ארעה לראשונה כשהתובע, טפסן במקצועו, הרים תבנית כבדה, 40 ק"ג משקלה, אז "נתפס לו הגב" ומאז החל הנזק שהתבטא קודם בכאבים בגב התחתון ואחר כך גם ברגל שמאל.

עוד התברר במשפט שהתובע סבל מכאבי גב עוד לפני התאונה הנטענת בניגוד למה שאמר. הוכח שכבר התלונן על כאבי גב זמן קצר לפני מועד האירוע. השופט הנכבד הגיע למסקנה שחרף העובדה שהאירוע מ28.8.88- לא היה אירוע המתואר בכתב התביעה, כאבי הגב והרגל נובעים מהרמת משקלות. למסקנה זו הגיע השופט על יסוד העדות הרפואית שהיתה לפניו ועדותו של התובע, שמכל מקום לא התלונן על כאבים מן הסוג הזה, לפני תחילת עבודתו אצל המערערים. זוהי קביעה עובדתית המבוססת על הראיות ששמע השופט.

הערכאה הראשונה יכולה לקבל חלק מן העדות ולדחות חלק אחר וערכאת ערעור אינה מתערבת בכגון דא, כל זמן שיש ביסוס למסקנות העובדתיות של הערכאה הראשונה בחומר הראיות. משום כך, החלטנו לדחות את הערעור.

לא השתכנענו מן הטענה שההגנה נפגעה על-ידי הערכאה הראשונה, כי המערערת הביאה ראיות גם בנושא שיטת העבודה.

לא מצאנו מקום לדון במסגרת פסק דין זה בשאלות של רשלנות המערערים בהנהגת שיטת העבודה ובהדרכת המשיב, משום שלא זה היה מוקד ערעורם, אולם מכיוון שהמשיב הגיש ערעור שכנגד באשר להטלת חלק מן האשם על כתפיו אנו מציינים שגם בעניין זה לא נתערב.

אנחנו מסכימים שהמערערים לא הקפידו על שיטת עבודה מתאימה, אולם אנחנו מסכימים עם השופט בבית משפט קמא שהמשיב נושא בחלק מסוים של האשם. חלוקת אשם מן הסוג הזה בין מעביד לעובד אינו מדע מדויק ואנחנו לא רואים מקום להתערב בחלוקה כפי שעשה אותו בית משפט קמא, דהיינו 85% על המעביד ו15%- על העובד.

גם לא מצאנו מקום להתערב בחישובי הנזק שעשה השופט בערכאה הראשונה. התוצאה היא שאנו דוחים את הערעור והערעור שכנגד. בהתחשב ששני הערעורים נדחו אין צו להוצאות.