ע"א 9112/02דוריון כהן- נוב נ. בנק כרמל למשכנתאות והשקעות בע"מ

המשיב הלווה לבני-הזוג מלכה ויוסף סופר (להלן: הלווים), סך של 95,000 ש"ח בשתי הלוואות בכפוף לחתימתם של חמישה ערבים, ביניהם המבקש, שערב לאחת משתי ההלוואות בסך 40,000 ש"ח. ההלוואות נלקחו על-ידי הלווים לצורך רכישת נכס מקרקעין והן בגדר הלוואות האמורות להיות מובטחות במשכנתא. ואולם, הואיל ולא ניתן היה לרשום משכנתא על הנכס, קיבל המשיב את אישור מינהל מקרקעין ישראל, בעלי המקרקעין, על רישום חובם של הלווים למשיב בספריו ואת התחייבותו לרשום משכנתא על המקרקעין לטובת המשיב, כאשר ניתן יהיה לעשות כן.

משלא עמדו הלווים בתשלומי פירעון ההלוואות, הגיש המשיב נגדם ונגד הערבים תביעה בסדר דין מקוצר. בדיון בבקשת הרשות להתגונן שהגיש המבקש נקבע, כי המבקש יהיה רשאי להתגונן "בנושא המשכנתא בלבד – בחינת היותה תנאי לערבות ו/או רשלנות הבנק ברישום משכנתא" (להלן: טענת המשכנתא). עוד הותר למבקש להשמיע בגדרי הגנתו את טענתו, לפיה נפרע החוב כולו, שלא על-ידיו, ועל-כן אין עוד למשיב עילת תביעה כנגד המבקש (להלן: טענת הפירעון).

בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו דחה הן את טענת המשכנתא והן את טענת הפירעון. לעניין טענת המשכנתא קבע בית-משפט השלום, כי היא נוגדת את המוסכם על הצדדים בסעיף 13(ג) להסכם שנחתם ביניהם (להלן: ההסכם), אשר משמעותו הינה, כי אי-רישום המשכון על זכויותיהם האובליגטוריות של הלווים, אינו פוגע בתוקף הערבות.

לעניין טענת הפירעון קבע בית-משפט השלום, כי הן בתצהיר המבקש, התומך בבקשת הרשות להתגונן, והן בבקשת המבקש להוספת טענת הפירעון, לא כפר המבקש בחישוב החוב על-ידי המשיב, כפי שהופיע בכתב התביעה, אלא שבית-משפט השלום ראה – לפנים משורת הדין – למנות רואה-חשבון, אשר יקבע את סכום החוב נכון ליום מתן פסק-הדין.

לאחר שרואה-החשבון נתן את חוות-דעתו, חייב בית-משפט השלום בפסק-דינו, את המבקש לשלם למשיב סכום של 84,511 ש"ח בתוספת ריבית פיגורים מצטברת בשיעור של 19.2%, החל מיום 6.7.00.

על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וערעורו נדחה. בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא יהושע גרוס והשופטות אסתר קובו ונורית אחיטוב) קבע, כי על-פי סעיף 13 להסכם, אי-רישום המשכון אינו פוגע בתוקף הערבות. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי טענת הפירעון הינה טענה עובדתית, אשר נבדקה על-ידי רואה-חשבון שמונה, לפנים משורת הדין, על-ידי בית-משפט השלום, ואין להתערב בקביעה זו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. מנגד, המשיב תמך יתדותיו בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בעניינו בגלגול שלישי. אף לגופו של עניין, לא ראיתי להתערב בקביעות העובדתיות עליהן מבוסס פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לעניין טענת הפירעון וכן מקובלת עלי קביעתו של בית-המשפט המחוזי לעניין טענת המשכנתא.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.