ע"א 9115/20 עדי גפן נ. ראובן מגנזי

1.

הערעור שלפנינו נסב אך ורק על אי פסיקת הוצאות לזכות המערערת, בהליך שהסתיים בפסק-דין על דרך הפשרה ושבמסגרתו הסכימו הצדדים כי תביעת המשיב תדחה, והסכימו להותיר את נושא ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט.

2.

הלכה עמנו שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בנושא ההוצאות. כלל זה אך מתעצם מקום בו ההתערבות מתבקשת בפסק-דין שניתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי משפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

3.

על אף שניתן להבין את תסכולה של המערערת , כפי שבא לידי ביטוי בטיעוניה, הרי שלא מצאנו הצדקה לחרוג מהכללים דלעיל. חזקה על בית משפט קמא, ששמע את הצדדים והתרשם מהם ישירות, כי שיקלל את כל הנתונים הצריכים לעניין כאשר החליט שלא לפסוק הוצאות לזכות המערערת, אגב דחיית תביעת המשיב.

4.

בהתחשב בגלגולים של תיק זה, שהורתו בפסק-דין ובהמשך בהסכם גישור

ותביעה לביטולו –

לא מצאנו לפסוק הוצאות בערעור דנן.