ע"א 9119/96 עז' המנוח חנא סאפייה ,ע"י אלמנתוס.דאמוני ובנו ט.סא נ. אברהים

המבקש שלפני, עזבון המנוח חנא סאפייה ז"ל, הגיש תביעה לבית-המשפט המחוזי בנצרת בבקשה למתן פסק-דין הצהרתי כי הוא הבעלים על מקרקעין מסויימים הכוללים דירה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ועל כך הגיש העזבון ערעור לפני בית המשפט העליון (ע"א 9119/ 9 6 ).

הבקשה שלפני היא לעכב את פינוייה של משפחת המנוח מן הדירה אשר בה מתגוררים הם, ואשר בית המשפט קמא סירב להצהיר על בעלותם עליה.

נתקשיתי להבין כיצד בקשה זו של עיכוב ביצוע קשורה כלל לערעור שהוגש לבית המשפט העליון. עיכוב ביצוע הינו סעד טפל לערעור, ונושא פינוי הדירה, כשהוא לעצמו, לא היה כלל נושא להתדיינות בבית המשפט קמא. יכול אדם להיות בעלים של דירה בלא שיתגורר בה כלל, ונושא הפינוי אינו בהכרח עניין לבעלות.

ואולם עיקר הוא בכך, שהיתה התדיינות קודמת בין העזבון לבין המשיב. אותה התדיינות עברה שלוש ערכאות והן: בית משפט השלום בנצרת, בית המשפט המחוזי בנצרת ובית המשפט העליון. באותם הליכים נצטווה המבקש לפנות את הדירה נושא הדיון, ובית המשפט העליון, מפי נשיאו, סירב לתת רשות ערעור על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי (רע"א 398/97). נושא הפינוי, כשהוא לעצמו, נסתיים איפוא באותם הליכים, ואין זה לא מן הדין ולא מן המידה שאותו נושא עצמו יידון שוב ושוב.

טוען בא-כוח המבקש: ומה יהיה אם יזכה המבקש בערעור ותוכר בעלותו על הדירה? האם לא יהיה זכאי להמשיך ולגור בדירה שבבעלותו? ואם כך - מה טעם יורו עתה על פינויו מן הדירה שעה שבסיום ההליכים אפשר יהיה זכאי לחזור אליה? התשובה לשאלה היא, שהליך זה לעצמו והליך זה לעצמו. משידענו כי בתי-המשפט הורו באופן מפורש על פינויו של המבקש מן הדירה, שומה עליו לקיים את הכרעת הדין ואין לו פתחון פה להשיג עליה.

אני מחליט לדחות את הבקשה.

המבקש ישלם למשיב שכר-טירחת עורך-דין סך של 5,000 ש"ח, ואולם סכום זה לא ישולם אם המבקש יפנה את הדירה נושא הדיון עד ליום 16 בפברואר 1998 ועד בכלל.