ע"א 9150/04 אוריון (1942) בע"מ נ. הרצל (קאשי) סולימני

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

הערעור שבכותרת הוגש ביום 12.10.04. מבקשי הארכה הם המשיבים 1 – 2 בהליך שבכותרת. ביום 12.11.04 המשיבים 1 – 2 הגישו ערעור שכנגד, בין היתר כנגד המשיבים הפורמליים בערעור. ערעור שכנגד זה נמחק, שכן לא ניתן להגיש ערעור שכנגד נגד מי שלא הגיש ערעור עיקרי. עתה מונחת בפניי בקשה, להאריך את המועד להגשת ערעור עיקרי מטעם המשיבים 1 – 2, אשר יהיה מופנה נגד המשיבים הפורמליים בערעור.

דין הבקשה להתקבל. בבית המשפט כבר תלוי ועומד הליך ערעורי כנגד פסק דינה של הערכאה הקודמת. השאלה אותה מבקשים המשיבים 1 – 2 לעורר, היינו – אחריותם האישית של המשיבים הפורמליים כלפיהם, נוכח קביעותיה של הערכאה הקודמת – אינה נוטה להרחיב את יריעת ההתדיינות הרחבה של ממש, שכן המעשים, מכוחם חוייבה המערערת בהליך שבכותרת, היו (בהיבט הפיזי) מעשי המשיבים 1 – 2. המשיבים הפורמליים הועמדו על כוונת מבקשי הארכה להעמיד במחלוקת את נושא אחריותם, כבר משהוגש הערעור שכנגד. מחיקת הערעור שכנגד אינה גורעת מכך, שעצם הגשתו מלמדת על כך שהמשיבים 1 – 2 אינם משלימים עם פסק דינה של הערכאה הקודמת בנקודה זו. במצב זה, ובשים לב לכך שממילא הסמכות הרחבה הנתונה לבית משפט שלערעור כוללת את הסמכות לדון בכל עניין בו דנה הערכאה הקודמת (תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984), נראה לי כי קיים טעם מיוחד למתן הארכה. הבקשה מתקבלת. המשיבים 1 – 2 יוכלו להגיש ערעור, תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו. עם זאת, בשים לב לכך שלא ניתן טעם מספק מדוע המשיבים 1 – 2 לא הגישו הליך ערעורי כנדרש בתוך תקופת המועדים הקבועה לכך בדין, ישלמו משיבים 1 – 2 הוצאות בסך של 2,000 ₪ (כולל מע"מ), למשיבים הפורמליים, וזאת תוך 14 ימים מקבלת החלטה זו.

אשר לבקשה למחיקת נימוקי ערעור, הרי שאיני רואה מקום לקבלה. עניינה של בקשה זו בנימוקים אשר לפי הטענה לא עלו בערכאה הראשונה או נזנחו בה או מהווים שינוי מהותי בחזית הטיעון ביחס להתדיינות בערכאה הראשונה. טעמים מסוג זה אינם מצביעים על עילה למחיקת נימוקי ערעור בשלב מיקדמי זה. להרכב בית המשפט, אשר ידון בהליך, שיקול דעת כיצד לנהוג בטענות מסוג זה, ואין מקום כי אחווה דעה או אכריע בהן בשלב זה. לפיכך, ובהתחשב במדיניות שלא להתערב בחופש הטיעון של הצדדים בשלב הנוכחי, דין הבקשה להידחות.