ע"א 9151/00 דוגז נכסים והשקעות בע"מ נ. אוריאל להב רו"ח, המפרק

בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעורה של המבקשת על פסק הדין.

2.בעקבות מינויו כמפרקה של המשיבה 2 (להלן: העמותה) פירסם המשיב 1 (להלן: המפרק) "הזמנה להציע הצעות" לרכישת נכס מקרקעין של העמותה. המבקשת הציעה לרכוש את הנכס במחיר 1.49 מיליון דולר בתוספת מע"מ, וביום 16/7/2000 התקשר עימה המפרק בחוזה למכירת הנכס. משקיבל המפרק (ביום 24/7/2000) פנייה מטעם שני אחרים, שהציעו לרכוש את הנכס במחיר 1.64 מיליון דולר, הורה לו בית המשפט (ביום 27/8/2000) לערוך התמחרות בין המבקשת לבין המציעים החדשים, ולשתף בכך גם מציעים נוספים ככל שימצא לנכון. המבקשת ביקשה לבטל את ההחלטה, אך בקשתה נדחתה. המציעים החדשים נסוגו מהצעתם, ובהתמחרות שקוימה בין המבקשת לבין המשיבים 7-5, זכתה המבקשת. ואולם בית המשפט השתכנע, כי קיימת אפשרות להשיג בעד הנכס מחיר הגבוה ביותר מסך 640,000 ש"ח מן המחיר שהוצע על-ידי המבקשת. לפיכך הורה (ביום 4/10/2000) לערוך התמחרות נוספת, הפעם לפניו, והינחה את המפרק לפנות לקונים פוטנציאליים ככל שימצא לנכון. בסיום ההתמחרות, שנערכה לפני בית המשפט ביום 12/11/2000, החליט בית המשפט לאשר את מכירת הנכס למשיבים 8-3 תמורת 2.05 מיליון דולר בתוספת מע"מ.

3.המבקשת הגישה ערעור על פסק-דינו של בית המשפט, לאשר את מכירת הנכס למשיבים 8-3. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין; ומכאן הבקשה שלפניי.

להצדקת בקשתה העלתה המבקשת שתי טענות: האחת, כי הימנעות מעיכוב הביצוע עלולה להעמידה במצב בלתי-הפיך; בעיקר, אם הרוכשים המתחרים יעבירו את הזכויות בנכס לצדדים שלישיים. והשנייה, כי ערעורה הוא בעל סיכויים טובים. גם אם אניח שלטענה הראשונה יש יסוד, אין בכך בלבד כדי להצדיק את העיכוב. כדי לבסס את בקשתה לעיכוב ביצועו של פסק הדין היה על המבקשת להראות, כי לערעורה יש סיכויים ממשיים. בחובה זו אין המבקשת עומדת; ובנסיבות אלו ברור כי מאזן הנוחות פועל לטובת המשיבים, העלולים להינזק כתוצאה מהיענות בית המשפט לבקשה.

4.בערעורה טוענת המבקשת, כי לאחר שבחוזה שכרת עימה התחייב המפרק למכור לה את הנכס, שוב לא היה בית המשפט רשאי להורות (פעם ועוד פעם) על קיום התמחרות, בינה לבין מציעים אחרים, לשם מכירת הנכס למרבה במחיר. רצון בית המשפט להיטיב ככל האפשר עם קופת הפירוק אינו יכול להוות "שיקול מכריע" להתרתו של הליך פגום, המנוגד לעקרון הסופיות ושקיומו פוגע באינטרס שיש לציבור בהקפדה על תקינות הליך המכירה. לתמיכת עמדה זו הסתמכה המבקשת על פרשת חפציבה

(ר"ע 338/83 חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ נ' גפני , פ"ד מא(3) 449). טענתה היא, כי בהורותו על קיום הליכי ההתמחרות פעל בית המשפט המחוזי בניגוד להלכת חפציבה ; ומכאן כי יש לה סיכויים טובים לזכות בערעורה.

טיעון זה לא שיכנע אותי. הלכת חפציבה

עסקה במכרז למכירת נכס של חברה בפירוק. המפרק בפרשתנו נמנע מעריכת מכרז, וב"הזמנה להציע הצעות" שפורסמה על-ידיו צוין במפורש, כי "על הצעה זו לא יחולו דיני המכרזים". בחוזה שנכרת בינו לבין המבקשת הותנה, כי החוזה טעון אישור בית המשפט, ומכאן שעצם כריתת החוזה לא הקימה למבקשת זכות חוזית מוגמרת לרכישת הנכס. כל עוד לא אושר החוזה על-ידי בית המשפט - כך משתמע מן המותנה ב"הזמנה להציע הצעות" - רשאי היה המפרק לנהל משא ומתן עם גורמים נוספים ולערוך התמחרות בין המעוניינים. על-כל-פנים, בטרם יחליט לאשר את מכירת הנכס למי מן המועמדים, היה על בית המשפט לבחון אם תנאי המכר משרתים כראוי את האינטרס של הנושים. המחיר שהוצע על-ידי המבקשת היה נמוך משווי הנכס על-פי הערכת השמאי. בנסיבות אלו, ומשהוברר לבית המשפט כי קיימת אפשרות מעשית להשיג תמורת הנכס מחיר הגבוה באופן משמעותי מן המחיר שהוצע על-ידי המבקשת, אין תימה שנמנע מאישור המכירה למבקשת, הינחה את המפרק לפנות לרוכשים פוטנציאליים נוספים והורה על עריכת התמחרות בין המציעים. בדיעבד ברור כי מהלכים אלה - שלנקיטתם ולעקרון הסופיות אין ולא כלום - הוכיחו את עצמם; שכן, די בעובדה שבסופו של דבר הושג מחיר הגבוה מהצעת המבקשת בכ37%- כדי לחייב את המסקנה, כי מעיקרה לא היה זה מן המידה למכור את הנכס למבקשת במחיר שהוצע על-ידה.

5.בשלב ההמתנה לתגובות המשיבים על בקשתה הגישה המבקשת לבית המשפט בקשה להוספת טענות "עקב עובדות חדשות שנתגלו בדבר הטעיית בית המשפט קמא". עיינתי בבקשה ובנספחיה ולא שוכנעתי כי יש בה כדי להשפיע על ההכרעה בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

6.בנסיבות שתוארו אינני רואה עילה מוצדקת לעיכוב ביצוע פסק הדין ואני דוחה את הבקשה.