ע"א 919/98 רינה שוקרון נ. צ'רלי נחמיאס

השופט ת' אור :

1.המערערת ילידת 20.3.39, נפגעה ביום 6.10.88 בתאונת דרכים. בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה, תבעה מהמשיבים את נזקיה בתאונה זו. בית המשפט קבע את שיעור הפיצויים בהתחשב בנזקיה השונים של המערערת. ערעור המערערת הוא על מיעוט סכום הפיצויים שנפסק לה.

2.עקב התאונה נפגעה המערערת בעינה ואיבדה כמעט כליל את הראיה בעין אחת, וכן נקבעה לה נכות עקב צלקת בברך. שיעור נכותה לצמיתות הוא 37%.

בית המשפט ניתח בהרחבה את הפגיעה בכושר ההשתכרות והתפקוד של המערערת. מסקנתו היתה, שיש לפסוק למערערת בגין הפסד השתכרות והפסד כושר השתכרות סכום כולל של 75,000 ש"ח, ובגין עזרת צד ג' סכום של 90,000 ש"ח, וזאת בדרך אומדן גלובלי. נוכח הראיות שבאו בפני בית המשפט, אין להתערב לא בפסיקת הפיצויים בדרך אומדן כאמור ולא בסכומים שפסק למערערת.

3.המערערת קובלת בערעורה גם על כך, שבית המשפט דחה את בקשתה למינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, על אף שהמומחה בתחום האורטופדיה, ד"ר שוופי, סבור היה שיש להפנותה למומחה בתחום הנוירולוגי. בקשתה היא, שיוחלט בערעור על הצורך במינוי מומחה בתחום זה.

דין הבקשה להדחות. הן מן ההחלטה הראשונה שניתנה בתיק זה על ידי השופטת שטרסברג-כהן והן מן ההחלטה השניה על ידי השופטת גילאור אשר המשיכה את הטיפול בתיק, ברור שאין כל מסמכים רפואיים אשר ילמדו על נכות של המערערת בתחום הנוירולוגי. לפיכך, נדחתה בקשתה של המבקשת למינוי מומחה בתחום זה. כן ברור מהמלצתו של ד"ר שוופי, שכל כולה נשענת על תלונות של המערערת על סחרחורות מהן היא סובלת. והנה, מתברר שהמערערת העידה בבית המשפט, וקודם מתן ההחלטה על ידי השופטת גילאור ניתנה לה הזדמנות להתרשם מעדותה. משהוברר לה, וכך נקבע בפסק הדין, שאין ליתן אמון בתלונות המערערת, מה טעם היה במינוי מומחה על סמך אותן תלונות? אכן, הנני סבור שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, שלא למנות מומחה בתחום הנוירולוגי.

4.גם בכל יתר טענות הערעור לא מצאתי עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.