ע"א 9235/00 תור בוס שרות המטייל בע"מ נ. רשות שדות התעופה

1.העובדות הצריכות לבקשה זו, כבר נפרסו על-ידינו ברע"א 3343/00 מפעלי תחנות בע"מ נ' רשות שדות התעופה ואח' , תקדין-עליון 2000(3), 248 (להלן: רע"א 3343/00 ). נשוב ונביא את העובדות הצריכות לענייננו, כפי שפורטו ברע"א 3343/00 ובשינויים המתחייבים.

2.המשיבה 1 - רשות שדות התעופה, פרסמה, בחודש דצמבר 1998, מכרז "סגור" שבמסגרתו נתבקשו הצעות לקבלת שירותי הסעות, במתחם "השטח האווירי" בנמל התעופה בן-גוריון. במכרז השתתפו ארבעה מציעים וביניהם המבקשת והמשיבה 2. בין תנאי הסף במכרז נכללו שניים אלה:

"ברשותו [של המציע] תעודת רישום בפנקס המסיעים של משרד התחבורה בדרגה ה' ומעלה או לחילופין

בבעלותו ו/או בהפעלתו ו/או ברשותו 50 אוטובוסים לפחות בשנתיים האחרונות...".

מנהל משיבה 2 תמך את הצעתה בתצהיר, בו נאמר:

"4. החברה רשומה בפנקס המסיעים בדרגה ה'.

5.בבעלותה ו/או בהפעלתה ו/או ברשותה של החברה

למעלה מ- 50 אוטובוסים בשנתיים האחרונות."

בשלב הראשון צירפה משיבה 2 להצעה העתקים מנוסח 21 רשיונות להפעלת אוטובוסים, שבבעלותה, ועוד 17 היתרים להפעלת אוטובוסים מיוחדים שנתנו לה בשנתיים שקדמו להגשת ההצעות. נתונים אלה עמדו, לדעת משיבה 2, בדרישות תנאי הסף, הקבוע במסמכי המכרז, לעניין מצבת האוטובוסים העומדת לרשות המציע (להלן: תנאי הסף החלופי). אשר להצהרה, המתייחסת לרישום משיבה 2 בפנקס המסיעים, היום שוב אין חולקין כי היתה זו הצהרה בלתי נכונה.

3.משנסתיימו הליכי הבחירה במכרז החליטה המשיבה 1 להתקשר עם אחד מן המציעים; ההתקשרות הזו בוטלה עוד בטרם הוחל במתן השירות. כיוון שכך, החליטה המשיבה 1 לבטל את המכרז, ולנהל משא ומתן בין המציעים הנותרים ובהם, המבקשת והמשיבה 2. משיבה 2 מצידה הגישה לבית המשפט המחוזי תובענה ובה עתרה למתן פסק דין המצהיר כי היא הזוכה במכרז. המבקשת הגישה אף היא תובענה ובה התבקש בית המשפט להצהיר על פסילת הצעתה של משיבה 2 כיוון שאינה עומדת בתנאי הסף שנקבעו במכרז, ולהצהיר על זכייתה של המבקשת במכרז. בית המשפט המחוזי הורה להחזיר את הדיון, בהצעות שהוגשו, כאמור, לועדת המכרזים של המשיבה 1, (להלן: ועדת המכרזים ) על מנת שזו תדון ותכריע מחדש בבחירת ההצעה הזוכה בלא לנהל משא ומתן נוסף בעניין זה.

4.הכרעה הובאה בפני ועדת משנה שמונתה על ידי ועדת המכרזים. זו בחנה את טיבן של ההצעות ואת התאמתן לתנאי הסף. לאחר שמצאה כי הצהרת מנהל משיבה 2, לעניין רישומה של משיבה 2 בפנקס המסיעים, אינה אמת, ובלשון האחראי להתקשרויות מטעם המשיבה 1 - "תצהיר שקרי", פנתה ועדת המשנה אל משיבה 2 וביקשה ממנה הבהרות בשאלה אם עומדת היא בתנאי הסף החלופי שעניינו, כאמור, מצבת האוטובוסים שעמדה לרשותה בשנתיים האחרונות. במענה לבקשה זו המציאה משיבה 2, בשלב זה, שני אישורים כתובים בידי יושב ראש מזכירות קואופרטיב "אגד" (להלן: "אגד"). במכתב הראשון מאשר יושב ראש המזכירות, כי "אגד" מעמידה לרשות משיבה 2, ועל-פי בקשתה, "עד עשרים אוטובוסים". במכתב האחר נרשם כי מצב העניינים המתואר במכתב הראשון - "מתאר מצב קיים מתמשך, שתקפותו גם במהלך שנתיים קודם למועד מכתבנו הנ"ל".

על אלה הוסיף מנהל משיבה 2 תצהיר משלים ובו ביקש להבהיר כי הצהרתו בדבר רישומה של המבקשת בפנקס המסיעים נבעה מטעות שיסודה בתום לב. לגרסתו, הוא מונה למשרת מנהל משיבה 2, סמוך למועד מתן התצהיר הראשון (אף כי שימש כדירקטור בחברה גם קודם למינויו כמנהל), והניח, בתום לב, כך טען, כי משיבה 2 אכן רשומה בפנקס המסיעים.

לאחר כל אלה אישרה ועדת המשנה כי הצעתה של משיבה 2 עונה על תנאי הסף. למסקנה דומה הגיעה הועדה גם באשר להצעות האחרות שנותרו בעינן, באותו שלב.

5.הדיון הוחזר, איפוא, לועדת המכרזים, לצורך בחירת ההצעה הזוכה. הועדה אמצה את מסקנותיה של ועדת המשנה ומצאה כי לא ניתן לקבוע כי נתקיימה כוונת הטעיה מצד מנהל משיבה 2, בהגשת התצהיר המוטעה. משזכתה הצעת משיבה 2 לציון המשוקלל הגבוה ביותר, מבין ההצעות שנותרו, החליטה ועדת המכרזים להכריז על משיבה 2 כעל בעלת ההצעה הזוכה במכרז.

בעקבות ההחלטה הזו פנתה המבקשת, מחדש, לבית המשפט המחוזי, וביקשה כי יינתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבה 1, להתקשר עם משיבה 2, בהסכם נשוא המכרז עד למתן פסק דין בתובענה שהגישה. המבקשת סברה, כי חובה הייתה מוטלת על ועדת המכרזים, לדחות, על הסף, את הצעת משיבה 2. ראשית, בשל הפרט המוטעה שנכלל בתצהיר, ושנית, בשל שמצבת האוטובוסים העומדת לרשות משיבה 2 נופלת מהנדרש לפי תנאי הסף החלופי.

6.בית המשפט המחוזי נעתר למבקשת, ונתן כנגד המשיבות צו מניעה זמני, כמבוקש. החלטתו זו אושרה על-ידינו ברע"א 3343/00. בהחלטה זו, הבענו דעתנו, כי סיכויי התובענה אינם טובים, ככל שהיא מבוססת על אי עמידתה של משיבה 2 בתנאי הסף שעניינו מצבת האוטובוסים. עם זאת, סברנו, כי טענתה בדבר הפרט המוטעה שנכלל בתצהיר, מצריכה בירור, ולפיכך היה מקום לתת את צו המניעה הזמני.

7.בית המשפט המחוזי דחה את התובענה ביום 5.12.2000. בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, אימץ לגופם של דברים את שנאמר ברע"א 3343/00 לעניין אי עמידתה של משיבה 2 בתנאי סף. לעניין הפרט המוטעה שנכלל בתצהיר, מצא בית המשפט, כי דברי הכזב שבתצהיר, לא באו בשל כוונת זדון. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את שתי טענותיה של המבקשת, וקבע כי לא נפל פגם בהחלטתה של משיבה 1, שקיבלה את הצעתה של משיבה 2.

8.המבקשת עותרת עתה, כי נותיר על כנו את צו המניעה הזמני, האוסר על המשיבה 1, להתקשר עם משיבה 2, בהסכם נשוא המכרז. המבקשת סבורה, כי בית המשפט המחוזי שגה, כאשר קבע כי משיבה 2 עמדה בתנאי המכרז. לטענתה, הוכח בעדותו של מנהל משיבה 2, כי הוא כלל לא קרא ואימת את העובדות המפורטות בתצהיר, ולפיכך, "תצהירו" - לאו תצהיר הוא. משיבה 2, כך אומרת המבקשת, כלל לא עמדה לפיכך בתנאי המכרז, שכן לא צירפה כלל "תצהיר" להצעתה. אף אם עמדה בתנאי זה, סבורה המבקשת, כי בית המשפט קמא לא ייחס משקל מספיק לאמינותה המוטלת בספק של משיבה 2, לאור התצהיר המוטעה.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי משיבה 2 לא עמדה אף בתנאי הסף שעניינו מצבת האוטובוסים בחברה. בתנאי סף זה, ביקשה משיבה 1 לבדוק את מצבת האוטובוסים בשנתיים האחרונות. מכתבה השני של "אגד", בו הבהירה כי האוטובוסים הועמדו לרשות החברה במשך השנתיים האחרונות, נשלח, לטענת המבקשת, שלא במועד, ולפיכך נדרשו וועדת המכרזים ובית המשפט קמא להתעלם ממכתב זה. לחילופין, טוענת המבקשת, עולה שיתוף הפעולה אין "אגד" לבין משיבה 2, כדי "מיזם משותף", האסור לפי תנאי המכרז.

דין הבקשה להידחות.

9.המבקשת אינה עומדת בנטל המוטל על המבקש סעד זמני בערעור. משיבה 1 הדגישה בתשובתה כי "גם אם יתקבל הערעור בסופו של יום, הרי שלא ייגרם נזק בלתי הפיך למבקש, שכן במצב דברים זה תוכל המשיבה 1 להפסיק את ההתקשרות עם המשיבה מס' 2". לפיכך, נראה כי במידה ויתקבל הערעור, ניתן יהיה לבצע את פסק הדין שיינתן.

מאזן הנוחות השתנה אף הוא במידה מה מאז ההחלטה ברע"א 3343/00. ככל שחולף הזמן, בו מנועה משיבה 1 מלהתקשר בהסכם נשוא המכרז, גדלים הנזקים הנגרמים למשיבה 1 ולציבור המשתמשים בשירותיה.

10.לאחר שהגישו משיבה 1 ומשיבה 2 את תשובותיהן, הגישה המבקשת בקשות להגשת תגובה על התשובות. בפועל אין אלו בקשות, כי אם תגובות לתשובות. עיינתי בבקשות, והחלטתי שאין בהן כדי לשנות מן התוצאה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות משיבה 1 בסך 5,000 ש"ח, ובהוצאות משיבה 2 בסך 5,000 ש"ח.