ע"א 9244/04 אליאן אסולין נ. הכונס הרשמי

1.בפני בקשה לפטור מחובת הפקדת עירבון בסך 15,000 ₪ אשר נקבע על ידי המזכירה הראשית או לחילופין להקטין את סכום הערבות לסך של 500 ₪, והכל במסגרת הערעור שעניינו השגתם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט קמא אשר דחה את בקשתם להכרזתם כפשוטי רגל וביטול צו הכינוס שניתן בעניינם.

2.לדברי המבקשים, ביום 1.12.02 הגישו בקשה לצו כינוס נכסים ולהכרזתם כפושטי רגל. ביום 5.12.02 ניתן צו לכינוס נכסיהם. ממועד מתן צו הכינוס שילמו לקופת הכינוס 3,000 ₪ מדי חודש ולאחר מכן, משהורע מצבם הכלכלי בעקבות פיטוריי המבקש והקטנת נפח משרתה של המבקשת במחצית, הופחתו התשלומים החודשים לסך של 1,000 ₪. על מנת לעמוד בתשלומים החודשים, מנעו המבקשים מעצמם ומביתם הקטינה כל מותרות לרבות מדור סביר. המבקשים וביתם הקטינה מתגוררים אצל ביתם הבכורה תוך שהם משתתפים בהוצאות המחיה. עוד מוסיפים המבקשים כי המבקש אשר היה מובטל משך שנתיים, הצליח למצוא עבודה בקיוסק בעבור שכר של 2,000 ₪ בחודש והמבקשת עובדת כעובדת מטבח בקיבוץ בעבור שכר

מינימום. אין בידם לעמוד בסכום העירבון אשר נקבע. בני משפחתם וקרובים מסרבים לעזור להם או שאין ידם משגת כדי לעזור. לבסוף, סיכוי הערעור טובים בשל טעויות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט קמא.

2.המשיב בתגובתו מתנגד לבקשה. לדבריו, די בכך שהמבקשים לא צירפו את כל נושיהם כמשיבים לבקשה זו וזאת למרות שבוטל צו כינוס הנכסים נגדם כדי לדחות את הבקשה ואולם למען הזהירות טוען המשיב כי גם התנאים למתן פטור מחובת הפקדת עירבון אינם מתקיימים. סיכוי המבקשים לזכות בערעור קלושים לאור חוסר תום הלב שבו נהגו המבקשים ולאור העדפת הנושים שביצעו לאחר שניתן הצו לכינוס נכסיהם. בנוסף, המבקשים לא צירפו כל מסמך בדבר הכנסותיהם ומתעוררות תמיהות באשר למצבם הכלכלי. מהדו"חות הכספיים אותם המציאו המבקשים עולה כי החברה צברה הפסדים בסך 612,823 ₪ נכון לשנת 2001 אך לא ניתן לדעת מה היה מצבה הכספי של החברה בסוף פעילותה. שווי הציוד והמלאי של החברה עמד על סך 800,000 ₪ אך המבקשים לא פעלו להשבת הציוד שהיה של החברה. ביום 23.10.00 מכרו המבקשים את דירת מגוריהם ע"י כונס נכסים במסגרת תיק הוצאה לפועל בסכום השווה ל 92,000 $ ולטענתם לא קיבלו תמורה כספית ממכירת הדירה אך לא המציאו אישור לטענה זו. בנוסף, מכרו ביום 13.5.02 את זכויותיהם בנכס הנמצא בגוש 10214 חלקה 146 בסכום השווה ל150,000$. מסכום זה סך של 362,335 ₪ שימש לכיסוי המשכנתא ותשלום חובות לרשויות ושכר טרחה, אך לא ידוע מה נעשה עם היתרה בסך 374,000 ₪. המבקשים טוענים כי החזירו חובות לקרובי משפחה אך גם לכך לא המציאו כל אישור ויש להניח כי מדובר בהברחת נכסים. על כן יש לדחות את בקשתם.

3.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל חלקית, המבקשים טוענים למצב כלכלי קשה והיעדר יכולת כלכלית. יש לזכור גם כי המדובר בערעור על אי הכרזתם של המבקשים כפושטי רגל. יחד עם זאת, הדין עם המשיב כי הבקשה שבפני לוקה בחסרים רבים. היא נעדרת תיעוד ופירוט (למעט התצהיר) וקיימים בה חסרים בולטים נוכח כספים שונים וזכויות כספיות בנות ממשית שהיו לכאורה בידי המבקשים, והכל כעולה מטיעון המשיב וכן מפסק הדין נשוא הערעור. בנסיבות אלו, ובשים לב לכלל השיקולים בהליך מעין זה, החלטתי להפחית את העירבון ולהעמידו על סך של 7,500 ש"ח. סכום זה יופקד תוך 30 יום מעת ההמצאה שאם לא כן, ידחה הערעור ללא הודעה נוספת. בשולי הדברים יצויין, כי המשיב טוען כי הבקשה והערעור אינם ערוכים כדין שכן לא צורפו לו כלל נושי

המבקשים כמשיבים. פגם זה יכול לבוא על תיקונו, לכאורה, בהגשת בקשה מתאימה מטעם המבקשים שתידון לגופה, אם תוגש.