ע"א 925/99 עזבון המנוחה מלי ברוך ז"ל נ. קול הכרמל בע"מ

נתנו דעתנו לטענותיהם המקיפות והמפורטות של באי-כוח הצדדים בכתב ובהשלמת טיעון בעל-פה והגענו לכלל מסקנה, כי בדין קבע השופט קמא שיש לדחות את התביעה לפסק-דין הצהרתי שהגישו המערערים. הקביעה לפיה התחייבותה של המנוחה למכור את מניותיה היא התחייבות תקפה, מעוגנת בחומר הראיות שהובא לפני בית משפט קמא וכך גם הקביעות לפיהן לא התקיימו עילות לביטול החוזה.

אשר לטענות שהועלו נגד המשיב 2, קבע בית המשפט כי לא באו ראיות עליהן מוכן הוא להשתית טענות על רשלנות וקנוניה נגדו, מה עוד שלא נתבקש סעד זולת סעד הצהרתי בדבר בטלות החוזה ביחסים בין המנוחה (והמערערים בנעליה) לבין המשיב 1. לאור זאת ומאחר ולא מבוקש סעד נגד המשיב 2, אין אנו מחווים דעה בעניינו בהליך זה.

עם זאת, מוצאים אנו לנכון להוסיף, כי מתוך פסק-הדין עולה כי המנוחה קיבלה באמצעות בתה דולי סכום של 15,000$ כשווים בש"ח וכי 5,000$ נוספים נמסרו לה בשיק, בשקלים וכי השיק חולל באי פירעון וכי מותר הסכום (שהיה 5,000$) אמור היה להימסר בערבות בנקאית.

אין חולק כי סכום של 5,000$ הופקד עבור המערערים אצל עו"ד שילה עוד בשנת 1995 וסכום זה מצוי בידיו עד היום. הצדדים חלוקים בשאלה אם מגיע מהם סכום נוסף של 5,000$ וטוענים לאי בהירות בפסק-הדין.

איננו סבורים שפסק-הדין לוקה באי בהירות בעניין זה. אנו סבורים כי עולה מתוכו, שלאחר העברת המניות שהועברו ב1995-, מגיע מהמשיבה 1 סכום נוסף של 10,000$ כש- 5,000$ מהם מופקדים כאמור.

לפיכך, מוצאים אנו להורות על תשלום יתרת הסכום של 10,000$.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ככל שהוא מתייחס לערעור על דחיית התביעה. פסק-הדין של בית המשפט המחוזי יעמוד בעינו בכפוף לכך שעל המשיבה 1 לשלם למערערים את הסכום של 10,000$ בשקלים כשהם מומרים לשקלים ביום העברת המניות למשיבה 1 וכשהם צמודים למדד ונושאי ריבית מאז אותו יום.

לאור תוצאות הערעור, אין צו להוצאות.