ע"א 9252/20 עמותת אלזהור נ. משרד מיסוי מקרקעין נצרת

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג – 1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין ), שליד בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ע' הוד , וחברי הוועדה, עורכי הדין ח' שטרן ו נ' מולכו ; להלן: הוועדה ) ב-ו"ע 65077-11-18 ו-ו"ע 50582-11-18 מיום 17.11.2020.

2.

למבקשת הוצאה שומה על ידי המשיב, בגדרה נקבע כי היא רכשה ביום 31.12.2001 נכס מקרקעין המצוי בישוב טמרה לשם הפעלת מוסד סיעודי במקום, וכי שווי העסקה עמד על 2,950,000 ש"ח. זאת, תוך שנדחתה טענת המבקשת שלפיה מועד הרכישה היה ביום 8.7.2017, ושווי העסקה עמד על 800,000 ש"ח. בהתאם לכך, חויבה המבקשת במס רכישה בסך 132,750 ש"ח, ובתוספת קנס אי הצהרה ופיגורים בסך 789,719 ש"ח.

3.

ערר שהגישה המבקשת על שומה זו התקבל באופן חלקי בפסק דינה של הוועדה. בתמצית ייאמר, כי הוועדה קיבלה את טענת המבקשת שלפיה העסקה בוצעה ביום 8.7.2017, אולם קבעה כי שווי העסקה הוא 4,600,000 ש"ח. כמו כן, נקבע כי המשיב רשאי להטיל על המבקשת "קנס על גירעון" לפי סעיף 95 לחוק מיסוי מקרקעין, בשל הדיווח השגוי באשר לשווי העסקה.

כעולה מטענות הצדדים בבקשה שלפניי, בעקבות פסק הדין נוצר למבקשת חוב מס בסכום של למעלה מ-220,000 ש"ח בצירוף תשלומים שונים, אשר לשיטת המשיב מסתכמים לכדי כ-260,000 ש"ח.

4.

המבקשת ערערה על פסק הדין לבית משפט זה, ובד בבד, הגישה את הבקשה שלפניי.

בבקשתה, טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן הוועדה חרגה מסמכותה עת הגדילה את גובה השומה וקבעה כי המשיב רשאי להטיל עליה תשלום קנס על גירעון.

כמו כן, נטען כי "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקשת, וזאת בשים לב למצבה הכלכלי. לטענתה, אם תיאלץ לשלם את חוב המס שנוצר לה בעקבות פסק הדין, הרי שהדבר "עלול למוטט את העמותה [המבקשת – י' א' ], דבר שיפגע בשירות הציבורי החיוני שהעמותה מספקת לחולים הגריאטריים המאושפזים בבית החולים".

משכך, מבקשת המבקשת להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, תוך שהיא מציעה "לשעבד 15% מההכנסות השוטפות של העמותה מדי חודש בחודשו" מתוך כספים המועברים לה מטעם משרד הבריאות, בסכומים הנעים בין 400,000 ל-430,000 ש"ח. זאת, על מנת שתשלום הקנס במלואו כבר עתה לא יפגע בפעילותה תוך גרימת נזק בלתי הפיך.

כתימוכין לבקשה זו צרפה המבקשת תדפיסים מחשבון הבנק של העמותה ודו"ח כספי המעודכן ליום 31.12.2019, ממנו עולה כי פעילותה בשנים 2019 ו-2018 הייתה גרעונית.

5.

מנגד, בתגובה מטעם המשיב נטען כי "מאזן הנוחות" אינו נוטה לטובת המבקשת, שכן דוחותיה הכספיים מלמדים כי הכנסותיה השנתיות גבוהות, ועל כן אין ממש בחשש שהעלתה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם תשלם את חוב המס במלואו כבר כעת.

עוד נטען, כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן קיימת לשיטת המשיב פסיקה עקבית של בית משפט זה שממנה ניתן ללמוד כי הוועדה לא חרגה מסמכותה בפסק דינה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובתגובת המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל.

כלל הוא כי הגשת ערעור אין בה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין כלפיו הוא מופנה. על המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין אשר עניינו בסעד כספי להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי "מאזן הנוחות" נוטה באופן מובהק לטובתו לטובתו – במובן זה שאם תדחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור.

בין שני תנאים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, כך יפחת המשקל אשר יש לייחס לשיקול בדבר סיכויי הערעור. אולם, נקבע לא אחת כי לשיקול בדבר "מאזן הנוחות" מוענקת הבכורה.

7.

במקרה דנן, אני סבור כי המבקשת עמדה בנטל להראות כי אם ישולם החוב במלואו כבר עתה הדבר עלול לפגוע בפעילותה השוטפת באופן משמעותי. דברים מקבלים משנה תוקף לנוכח האינטרס הציבורי כי המוסד הסיעודי אותו היא מפעילה לא ייפגע, והחשש כי אם תיפגע פעילותה השוטפת הדבר יבוא על חשבון מטופלי מוסד זה.

בנסיבות העניין, אני מורה אפוא על עיכוב ביצוע פסק הדין. זאת, בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד מדי חודש 15% מהכנסותיה השוטפות ממשרד הבריאות בקופת בית משפט זה, כפי שהוצע על ידה בבקשתה, ובתנאי שכל אחד מתשלומים אלו לא יפחת מסכום של 60,000 ש"ח. זאת, עד שתצטבר בקופת בית המשפט יתרת חוב המס הנוכחית של המבקשת, כעולה מתגובת המשיב , על סך 260,000 ש"ח.

הסכום הראשון יופקד בקופת בית המשפט עד ליום 1.3.2021, ויתר ההפקדות תבוצענה מדי חודש ב-1 לחודש. אם ההפקדות לא תבוצענה במועדן, יפקע הסעד הזמני, ויהא על המבקשת לשלם למשיב את יתרת החוב במלואה לאלתר.

8.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה בכפוף לתנאים המופרטים בפסקה 7 לעיל.