ע"א 9260/09 עזבון המנוח שחר מרדכי ז"ל נ. גולן לוי

לפניי בקשה לצירוף המוסד לביטוח לאומי כצד בהליך זה.

ההליך שבכותרת הוא ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע שבו נפסקו למערערים פיצויים מאת המשיבים בגין אירוע של תאונת דרכים. שני הצדדים סבורים כי יש מקום לצירוף המוסד לביטוח לאומי כצד להליך, וזאת מן הטעם שמתעוררת במקרה זה שאלה לגבי זכות החזרה של המוסד לביטוח לאומי בגין מענק פטירה ששולם למערערת 2 (אלמנתו של המנוח שנהרג בתאונה). הצדדים גורסים כי צירוף המוסד לביטוח לאומי ימנע סרבול ואי-התאמה בין ההכרעה בהליך דכאן לבין ההכרעה בהליך נפרד הנסב על זכות החזרה.

המוסד לביטוח לאומי מתנגד לבקשה ועמדתו מקובלת עלי.

תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי "בית המשפט שלערעור או הרשם רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין ולהמציא לו כתב ערעור מתוקן, ורשאי הוא לדחות בינתיים את הדיון בערעור, בתנאים שייראו לו צודקים, ורשאי בית המשפט ליתן פסק דין כאילו היה המשיב שצורף בעל דין מלכתחילה". כאשר נבחנת השאלה אם לאפשר את צירופו של משיב להליך הערעור, יש לבדוק את אמות המידה הבאות: האם הגורם שצירופו מתבקש עלול להיפגע ישירות אם לא יצורף לערעור; האם ראוי שפסק הדין יכבול כמעשה בית דין את אותו גורם; והאם שיקולי יעילות תומכים בהצטרפות (ראו בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה (5) 457, 463 (1991)). הנטל להוכחת קיומם של תנאים אלה מוטל על מבקש הצירוף (ראו גם עע"ם 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון (טרם פורסם, 24.6.2009)).

בענייננו, לא הורם הנטל. בית המשפט המחוזי הכריע בשאלה שהונחה לפניו, בנוגע לניכוי מענק הפטירה, מבלי שנמצא צורך בצירוף המוסד לביטוח לאומי להליך, ולא מצאתי טעם מבורר לצירוף המוסד לביטוח לאומי בערכאת הערעור. ההליך בבית המשפט המחוזי, כמו ההליך כאן, נסב על מישור היחסים שבין הניזוק לבין המזיק, וברגיל המוסד לביטוח לאומי אינו צד להליכים במישור זה, הגם ששאלות הנוגעות לניכוי גמלאות וקצבאות מתעוררות לעיתים קרובות. אינני שולל כי יתכנו מקרים שבהם יהיה מקום לצירוף המוסד לביטוח לאומי, אך במקרה הנדון לא שוכנעתי כי צירוף זה נחוץ מבחינה משפטית או נכון מבחינת יעילות דיונית.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.