ע"א 9297/00פרח הנורית - עבודות גינון ופיתוח בע"מ נ. המועצה המקומית חצור

ביום 14.2.01 דחיתי את בקשת רשות הערעור בשל אי הפקת ערבון. עתה מונחות בפני בקשה לביטול פסק הדין ובקשה להארכת המועד להפקדת ערבון. לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובת המשיבה, המתנגדת לבקשות, החלטתי לדחותן, מהנימוקים הבאים:

שתי הבקשות שהוגשו אינן נתמכות בתצהיר ואינן מפרטות נימוקים של ממש להימנעות מהפקדת הערבון. האמירה הכללית בבקשה להארכת המועד, לפיה המבקשת "עשתה ועדיין עושה לפעול בהתאם להודעה על קביעת ערבון", אינה מציגה נימוק שכזה, ואין די בה, במיוחד כשהמדובר בבקשה המוגשת לאחר חלוף המועד להפקדת הערבון, ובעקבות התראת בית המשפט. הלכה היא כי בקשה להארכת המועד המוגשת לאחר שבית המשפט מיוזמתו פנה אל המבקש והתרה בו על מחדלו, צריכה לכלול הסבר של ממש, המובא בתצהיר. (בש"א 3780/90, גיא רוזן ואח' נגד כפר הרי"ף כפר שיתופי להתישבות חקלאית ואח', תקדין עליון 98(3) 1521).

הבקשה להארכת המועד אינה ממלאת אחר דרישות אלו, ולא היה בה כדי להצדיק הארכת המועד אף אם היתה נדונה לפני מתן פסק הדין.

זאת ועוד: המבקשת טוענת כי הבקשה הועברה לבית המשפט בפקסימיליה, אולם ככל הנראה לא התקבלה, ומכל מקום לא היתה מונחת בפני בעת מתן פסק הדין. אכן, הבקשה לא נמצאה בפני בעת מתן פסק הדין, אולם אין בעובדה זו כדי להפחית מאחריותה של המבקשת. שכן חובתו של בעל דין המשגר כתב בי-דין בפקסימיליה, לוודא קבלתו בבית המשפט. חובה כללית זו חלה ביתר שאית עת הודע למבקשת על רישום הבקשה לדחיה, עקב מחדלה שלה.

המצב הוא, איפוא, כזה: הבקשה להארכת המועד לוקה בפגמים. המבקשת לא וידאה קבלתה של הבקשה בבית המשפט. הבקשה לביטול פסק הדין אף היא אינה נתמכת בתצהיר ואין בה הסבר ממשי לאיחור בהפקדת הערבון.

בהתחשב במחדלים אלו אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

אוסיף עוד כי לאחר שעיינתי בפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי נראה לי כי סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל נמוכים, מאחר שמדובר בערעור עובדתי בעיקרו, שאינו מעורר שאלה בעלת חשיבות מיוחדת. גם מטעם זה דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

החלטתי, איפוא, לדחות את הבקשה. פסק הדין נותר בעינו.