ע"א 9297/10 קדח פדל נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

השופט י' עמית :

1.

המערער, יליד 27.11.1985, נפגע ביום 26.12.2006 בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. למערער נקבעו הנכויות הבאות על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ): בגין חיבור גרוע של עצם הירך – 10%; בגין שבר של חוליה

L2

– 10%; בגין שבר הפטלה (עצם הפיקה בברך) משמאל – 10%. כן נקבע כי יש סימנים קלים להפרעה פסיכו-נוירוטית, אך ללא הפרעה בהתאמה סוציאלית או בכושר העבודה, ולכן לא נקבעה נכות בשל כך. סך הכל נקבעה למערער במל"ל נכות רפואית משוקללת של

28%, ובנוסף הופעלה תקנה 15 במלואה כך שנכותו של המערער במל"ל הועמדה על 41% לצמיתות. מאחר שבתאונת עבודה עסקינן, קביעת המל"ל לגבי הנכות הרפואית מחייבת מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ), ועל כן לא התמנו מומחים בתובענה שהוגשה על ידי המערער לבית משפט קמא.

2.

המערער למד בבית הספר התיכון הטכנולוגי סכנין, סיים 12 שנות לימוד וברשותו תעודת גמר של חשמלאי לעבודות בית, אך לא עמד בדרישות החוק הנדרשות מחשמלאי מוסמך. המערער עבד עובר לתאונה כפועל בניין.

3.

בית משפט

קמא קבע בפסק דינו כי נכותו של המערער אכן עלולה להוות מגבלה בעיסוקו בעבודות בניין; כי לא שוכנע שעיסוק בעבודות חשמל לא יהא אפשרי במצבו היום; כי יתכן שימשיך בעתיד בלימודיו המקצועיים על מנת שיתאפשר לו לעסוק במקצוע שדורש פחות עבודה פיזית מאשר עבודות בניין, ולכן "סביר להניח שנכותו התפקודית שווה לנכות הרפואית, דהיינו 28%".

בהתאם לכך חישב בית משפט את הפסדי השכר של המערער לעבר על בסיס השתכרותו בפועל (137,448 ₪) לפי הפסד השתכרות מלא לתקופה של 27 חודשים והפסד השתכרות חלקי ליתרת התקופה לפי 28% מהשכר; ולעתיד על פי השכר הממוצע במשק ולפי 28% מהשכר (578,690 ₪). בנוסף, נפסק למערער פיצוי בגין הפסדי פנסיה –

52,621 ₪; בגין עזרת צד ג' לעבר – 30,000 ₪; בגין עזרת צד ג' לעתיד – 10,000 ₪; בגין הוצאות נסיעה – 10,000 ₪; בגין הוצאות רפואיות – 5,000 ₪; ובגין כאב וסבל – 74,646 ₪. בסה"כ נפסק למערער סכום של 898,405 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל בסך 552,676 ₪.

על כך נסב הערעור שבפנינו.

4.

כמקובל במחוזותינו, המערער לא הניח ידו מכל ראש נזק שנפסק ושלא נפסק לזכותו, ואיני רואה להידרש למכלול הטענות שהועלו על ידו. עיקר הערעור התמקד בקביעת הנכות התפקודית וראש הנזק של עזרת צד ג'.

5.

ברגיל אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעת הפיצויים שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית בתביעות כגון דא. הדברים נכונים במיוחד לגבי הנכות התפקודית, שקביעתה מסורה לשיקול דעת הערכאה הדיונית אשר יכולה להתרשם ישירות מהראיות ומהנפגע הניצב בפניה. לכך יש להוסיף, כי ברגיל, ובמיוחד כאשר בנכות אורטופדית עסקינן, מקובל לזהות את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית.

למרות זאת, הגעתי למסקנה כי במקרה דנן יש מקום להתערב בקביעת הנכות התפקודית, וליתר דיוק, בפגיעה בכושר השתכרותו של המערער, דווקא נוכח הנמקתו של בית משפט קמא, שמצא כי הנכות של המערער אכן עלולה להוות מגבלה בעיסוקו בעבודות בניין. גם בהנחה שהמערער יצלח את הבחינות הנדרשות לצורך קבלת תעודה של חשמלאי מוסמך, הרי שגם עבודה במקצוע של חשמלאי בניין כרוכה במאמצים פיזיים. בהתחשב בכך שהמערער עבד אך ורק בעבודת כפיים והוא בעל השכלה תיכונית-מקצועית בלבד,

ובהתחשב בכך ש בית המשפט קמא מצא כי נכותו מהווה מגבלו בעיסוקו הפיזי, דומני כי יש מקום להעלות את הפסד כושר ההשתכרות מעבר לנכות הרפואית, בדומה לקביעת המל"ל, אשר בנתוניו האישיים של המערער, מצא להפעיל את תקנה 15 במלואה.

6.

לכך יש להוסיף, כי בית משפט קמא קיפח במידת מה את המערער בראש הנזק של עזרת צד ג', בהתחשב בכך שבנכות רפואית-אורטופדית המגבילה את המערער בעבודה פיזית עסקינן. לטעמי, ראוי היה לפסוק סכום גבוה יותר בראש נזק זה, תוך לקיחה בחשבון כי המערער יזדקק לעזרה, ולו גם קלה, בעבודות הבית בעתיד.

7.

על רקע כל אלה, ומבלי למצות התערבות ערכאת הערעור, אציע לחברי לקבל את הערעור במובן זה שלסכום הפיצוי יתווסף סך של 200,000 ₪ בערכי יום פסק הדין (בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% + מע"מ). סכום זה משקף תוספת הן בראש הנזק של הפסדי ההשתכרות בעתיד והן בראש הנזק של עזרת צד שלישי. המשיבים יישאו בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורך דינה בסך 17,400 ₪.