ע"א 9316/09 מוחמד עגלוני נ. שירותי בריאות כללית

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ג' כנפי-שטייניץ ) מיום 16.11.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים בת"א 3290/09.

1.

המערערים הגישו בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד שירותי בריאות כללית (להלן: המשיבה) המיוצגת על ידי עורך הדין י' אבימור. המערערים ביקשו לפסול את שופטת בית המשפט מלדון בתביעה בנימוק כי טרם מינויה כשופטת הועסקה היא כעורכת דין במשרדו של בא כח המשיבה, אשר ייצג את המשיבה בעבר וגם בתיק דנן. בנסיבות אלה, טענו כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט ואין להעמיד את בית המשפט במבחן.

2.

בית המשפט דחה את הבקשה. השופטת קבעה אכן עבדה בעבר כשכירה במשרד בא כח המשיבה, שבינתיים שינה את פניו, ואף ייצגה את המשיבה במסגרת עבודתה שם. ואולם, עבודת השופטת במשרד נסתיימה לפני כ- 16 שנה, עם תחילת כהונתה כשופטת ומאז קשריה עם המשרד ועורך הדין אבימור הינם מקצועיים בלבד במסגרת דיוני בית המשפט. לפיכך קבעה כי אין מדובר בקרבה ממשית המחייבת את פסילתה ואין בהיכרותה עם עורך הדין אבימור כדי לפגום ביכולתה לדון בהליך באובייקטיביות הדרושה.

מכאן הערעור שלפניי.

3.

המערערים טוענים כי אין בנימוקי השופטת כדי להסיר את החשש האמיתי הקיים למשוא פנים בניהולו של המשפט. לדעתם, הטענה כי המשרד שינה את פניו אינה נכונה שכן עורך הדין אבימור, שהיה מעסיקה של השופטת בזמנו, עודנו בעל משרד עורכי הדין המייצג את המשיבה בתיק דנן ומדובר באותה משיבה אשר יוצגה בעבר על ידי השופטת. בנסיבות אלה אין לדעתם, להעמיד את בית המשפט במבחן ועליו לפסול עצמו לאור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

4.

דין הערעור להידחות. האם יש

בעצם ההיכרות הקודמת בין השופטת לבין עורך דינה של המשיבה כדי לפסול אותה מלדון בתיק? לשם כך יש לבחון האם מדובר בקרבה מהותית, ממשית ביניהם שיש בה כדי לפסול את השופטת מלדון בתיק. כידוע, עצם העובדה, כי שופט עבד במשרד עורכי דין המופיע בפניו במשפט מסוים, אינה מקימה כשלעצמה עילה לפסילתו מלישב בדין ויש לבחון בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה לגופו אם ישנו חשש ממשי למשוא פנים. כך יש לבחון למשל את משך הזמן שחלף למן עבודתו של השופט כפרקליט במשרד ובין המשפט הנדון; השאלה אם מתקיימים קשרים בין משרד עורכי הדין ובין השופט ובמיוחד, אם קיימת עדיין התחשבנות כספית בין משרד עורכי הדין ובין השופט. כמו כן, תהא חשיבות לשאלה, אם השופט עסק בתחום הספציפי ובתיק הנדון בפניו, עת היה עורך דין במשרד; חשיבות יכולה להיות גם לגודלו של המשרד, תחומי עיסוקיו וכן לשאלה אם השופט - עת עבד כפרקליט במשרד - היה מבעליו (שותף) או אך שכיר. במקרה שלפנינו, עברו כ- 16 שנים מאז סיימה השופטת את עבודתה במשרדו של עורך הדין אבימור כעורכת דין שכירה. מאז ועד היום לא היה קשר אישי בינה לבין עורך הדין אבימור, והקשר ביניהם הפך מקצועי גרידא במסגרת דיוני המשפט. מובן כי התיק הנוכחי לא היה בטיפול המשרד עת עבדה שם השופטת. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי קיים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתה של השופטת מלישב בדין שכן לא הוכח כי מדובר בקרבה ממשית אחרת עם עורך הדין אבימור (השווה: ע"א 7098/06 פלוני נ' פלונית

(לא פורסם, 3.10.2006)).

5.

אף אין בכך שהשופטת ייצגה את המשיבה בעבר בעיסוקה כעורכת דין כדי לפסול אותה מלשבת בדין. גם על השאלה האם ביחסי עורך דין-לקוח בעבר יש כדי לגבש עילה לפסילת שופט אשר עומד לפניו כבעל דין לקוחו מהעבר יש לענות לפני נסיבות העניין המשתנות. יש לבחון, בכל מקרה ומקרה, האם קיומו של הקשר האמור יוצר "חשש ממשי למשוא פנים" כלפי מי מבעלי הדין. בבחינתה של שאלה זו יש לשקול מספר שיקולים מנחים, וביניהם: מה היה מהותו של הקשר שבין עורך הדין ללקוחו, מה היה משכו ומה הייתה מידת עוצמתו; האם יש קשר בין העניין בו עסק השופט כשפעל כעורך דין, לעניינים הנדונים בפניו; מה טווח הזמן שעבר מאז קיומם של יחסי העבודה שבין השופט לבעל הדין (ראה: ע"א 7661/00 שרה פונט נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 30.11.2000)). החלתם של מבחנים אלה על נסיבות העניין שבפנינו, מצביעה על כך שאין מקום לפסילתו של בית המשפט. כך, הזמן שעבר מאז ייצגה השופטת את המשיבה הוא זמן ארוך מאוד (למעלה מ-16 שנים); לא נטען לקיומו של קשר בין העניין הנדון בפני השופטת לעניינים בהם עסקה השופטת כעורכת דין ואף לא כי הקשר שבין המשיבה לשופטת בעיסוקה כעורכת דין היה כה חזק וממושך, עד כי, מקץ 16 שנים, יש לפסול אותה מלדון בעניין שבפניה, בשל אותו קשר עבר. מסקנתי היא כי לא הוכח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט גם בשל ייצוגה בעבר את המשיבה, ולפיכך דין הערעור להידחות גם בהיבט זה (השווה: ע"א 3623/02 נ.מ. הובלות בע"מ נ' מילר ושות' חברה להנדסה בע"מ (לא פורסם, 28.5.2002)).

הערעור נדחה.