ע"א 9342/12 ש.י.ב תשתיות בע"מ נ. אנגל מחקר ופיתוח (1993) בע"מ

לפניי בקשה מטעם המשיבים להוצאת מסמכים שצורפו לתיק המוצגים של המערערת הגם שלא הוצגו – כך נטען – לפני בית המשפט קמא; ולמחיקת סעיפים מסיכומי המערערת, המתייחסים למסמכים האמורים. יצוין כי מדובר במספר מסמכים הכלולים כולם במוצג 9 בתיק המוצגים.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בתיק המוצגים המוגש בערעור מותר לכלול אך ורק "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות" (ראו תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: התקנות ). בהקשר זה נפסק כי לגבי מסמכים הבאים להוכיח עניין שבעובדה, רשאי בעל-דין לצרפם לתיק המוצגים רק אם התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או לחילופין התקבלו כראיה על-פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור (ראו למשל ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345 (1986)). ודוק: על-פי תקנה 457 לתקנות, בעל-דין בערעור אינו רשאי להציג ראיות נוספות שלא הוגשו והתקבלו על-ידי הערכאה הדיונית, אלא אם הדבר הותר במפורש על-ידי ערכאת הערעור. לפי הנחיה 7(ב) להנחיות נשיאת בית-המשפט העליון, "לא תהיה בסיכומים בכתב התייחסות לראיה שהגשתה התבקשה ולא ניתן יהיה לצרפה לתיק המוצגים" (ראו ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (13.12.2010)).

עיינתי בתגובתה של המערערת לבקשת הוצאת המוצג. אומר מיד, כי טענות שונות המועלות בתגובה, כגון הטענה שלפיה המסמכים היו חלק מגילוי המסמכים בין הצדדים, או הטענה כי מדובר במסמכים הנוגעים לסוגיה שבמחלוקת בין הצדדים – אינן בעלות נפקות רבה לבקשה שלפניי (וממילא איני רואה להכריע בהן). כאמור, הכלל בעניין המסמכים שמותר לכלול בתיק המוצגים ברור – יש לבחון אם המוצג התקבל כדין כראיה בערכאה הקודמת, אם לאו. אם המסמך לא התקבל כדין כראיה, אין מנוס מלהגיש בקשה להוספת ראיות, ובמסגרתה לטעון כל טענה רלוונטית. אין בעל-דין רשאי לצרף לתיק המוצגים, ללא אישור מבית המשפט, מסמכים שלא התקבלו כראיה בערכאה הדיונית, ואין נפקא מינה אם לשיטתו המסמכים חשובים לבירור סוגיה שבית המשפט קמא עסק בה, או שלדבריו המסמכים אינם "מפתיעים" את הצד שכנגד.

טענה נוספת של המערערת היא כי המסמכים הכלולים במוצג 9 "היו חלק בלתי נפרד מנספח 31 (מוצג 10 כאן) לתצהירו של הבעלים ומנכ"ל התובעת מר שי בן עמי...". דא עקא, שטענה זו הועלתה באופן מעורפל-משהו, וללא ביסוס הולם. המערערת גם לא מנסה לאשש את טענתה באמצעות הצגת עותק זהה לתצהיר כפי שהוגש לבית המשפט קמא, הכולל את המסמכים הכלולים במוצג 9 – הם ולא אחרים . אדגיש כי עיינתי במוצג 10 שכותרתו "נספח 31 לתצהיר של שי בן עמי", ולא מצאתי בו את המסמכים הכלולים במוצג 9 (המשיבים, במסגרת תשובה לתגובה, מדגישים כי גם באתר "נט המשפט", אשר בו מצוי נספח 31 הנ"ל, לא מופיעים המסמכים שבמוצג 9).

סוף דבר: לא שוכנעתי כי המסמכים שבמוצג 9 התקבלו כדין כראיה בבית המשפט קמא.

במסגרת תגובתה מבקשת המערערת, לחילופין, לקבל את הראיות האמורות מכוח תקנה 457 לתקנות. דא עקא, שלא ניתן לילך בדרך זו העוקפת את סדרי הדין המקובלים ואת הנחיות נשיאת בית המשפט העליון. כאמור, ככל שחפץ בעל-דין להגיש ראיות נוספות אשר לא היו לפני הערכאה המבררת, עליו להגיש מראש בקשה מתאימה, תוך הקפדה על הנחיות הנשיאה, ובכלל זה ההנחיה כי אין לצרף לבקשה להוספת ראיה את הראיה עצמה, אלא לציין את "עיקר מהותה של הראיה", וכי אין להתייחס בסיכומים לראיות שהגשתן טרם אושרה . יובהר כי בקשות להוספת ראיות מובאות בדרך-כלל לפני ההרכב במסגרת הדיון בערעור.

אשר על-כן, המזכירות תחזיר למערערת את סיכומיה ואת תיק המוצגים, והיא תגיש סיכומים מתוקנים ותיק מוצגים מתוקן, בהתאם לדין ולהנחיות, תוך 7 ימים (ימי הפגרה יבואו במניין). ככל שתחפוץ בכך – תגיש גם בקשה לצירוף ראיות. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך 2,500 ₪.