ע"א 9342/96 בדיחי שושנה ויהודה נ. מתתיהו מאיר

1.הבית ברחוב הברוש 113 במבשרת-ירושלים (להלן - "הנכס") מנוהל על ידי כונס נכסים. מקורו של הליך כינוס הנכסים בהסכמה שהושגה בין משיב 1, בעליו של הנכס, לבין שתי משפחות (גת ומינקין), אשר רכשו ממשיב 1 זכויות בנכס. מטרת ההסדר היתה לסיים את כל המשפטים שבין הצדדים. הוסכם כי כונס הנכסים, עו"ד ב' צ' שיפטן (להלן - "הכונס הראשון"), ימכור את הנכס כפנוי, ויחלק את תמורת המכירה בהתאם להוראות שיקבל מבית המשפט בבוא העת. במסגרת תפקידו התקשר הכונס הראשון עם המבקשים בהסכם, לפיו רכשו המבקשים מהכונס הראשון את הזכויות בנכס (להלן - "ההסכם").

בפסק הדין נשוא ערעור זה הצהיר בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד. חשין) כי ההסכם בוטל כדין ע"י עורכי הדין א' לוי וא' וולף, אשר החליפו את הכונס הראשון בתפקידו (להלן - "הכונסים השניים"). בית המשפט המחוזי הוסיף והורה לכונסים השניים להשיב למבקשים את כל הסכומים ששילמו על חשבון רכישת הנכס בצירוף הפירות שהצטברו עליהם. בינתיים חדלו גם הכונסים השניים לשמש בתפקידם, וכיום בא בנעליהם משיב 2, עו"ד דורון לנגה (להלן - "הכונס הנוכחי").

2.לפני בקשה לעיכוב הליכי מכירת הנכס לצדדים שלישיים עד למתן הכרעתו של בית-משפט זה בערעור שהגישו המבקשים על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים, אם ימכור הכונס הנוכחי את הנכס לצד שלישי לא יהיה טעם בשמיעת הערעור, שכן אפילו יתקבל הערעור וייקבע כי ההסכם עמם עודנו תקף, לא יוכלו לממש את זכייתם לאחר שצד אחר ירכוש זכויות בנכס. בכך ייגרם להם נזק בלתי הפיך, המצדיק, לדבריהם, עיכוב הליכי המכירה.

3.בטרם הגישו את בקשתם הנוכחית, פנו המבקשים - כמצוות תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- - בבקשה דומה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי התרשם מטענתם האמורה של המבקשים אודות הנזק החמור שעלול להיגרם להם, וציין כי טענה זו "נראית לי חזקה במיוחד, ואני כשלעצמי הייתי נוטה לעכב את ביצוע פסק-דיני בתיק זה עד לאחר שינתן פסה"ד של ביהמ"ש העליון בערעור שהמבקש עומד להגיש". אף על פי כן, נעתר השופט קמא לבקשת עיכוב הביצוע רק לתקופה מוגבלת בזמן, עד לתום יומיים שלאחר גמר המועד להגשת הערעור, וזאת מאחר "שבתצהיר שהוגש בתמיכה לה לא פורטו טענות הערעור ונימוקיו, כדי שבימ"ש זה יוכל להעריך מהם סיכויי הערעור".

החלטה לעיכוב ביצוע לתקופה קצובה, שניתנה בערכאה הראשונה, כמוה כדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע לתקופה ארוכה יותר (בש"א 5588/92 - לא פורסם). בכך נפתחת הדרך בפני בית המשפט שלערעור לדון בבקשה לעיכוב ביצוע, כאמור בתקנה 468. ואולם, סמכותו אינה סמכות ערעורית אלא מקורית, והוא רשאי ואף חייב לפסוק לפי שקול דעתו הוא (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית - 1995, בעמ' 863-862). מכאן, כי אין ממש בטענת משיב 1 לפיה יש למחוק את הבקשה על הסף מחמת שמהווה היא חזרה על בקשתם של המבקשים מלפני הדרגה הראשונה, אשר נדחתה.

4.בב"ש 839/86 נאות מרינה בת ים בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון פ"ד מ(4) 126, 129, קבע בית המשפט כי:

"העילה העיקרית לעיכוב ביצוע פסק דין הכפוף לערעור היא מניעת שינוי במצב הקיים כאשר קיים חשש שלא ניתן יהיה להחזירו לקדמותו. המטרה היא שלא לסכל מראש את תוצאות הערעור. וזו הסיבה שבתי המשפט נוהגים להיעתר לבקשות עיכוב ביצוע של צווי פינוי כמעט כדבר שבשיגרה".

לא יכול להיות מקום לספק, כי אם יימכר הנכס לצד אחר, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. כזכור, גם בית המשפט המחוזי היה שותף להנחה זו. הפסיקה הכירה בכך שיש ומכירת נכסים יוצרת מצב שלא ניתן להשיבו (ב"ש 839/86 הנ"ל; בש"א 3158/91 ש' פלאטו שרון ואח' נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון ואח' פ"ד מה(5) 499, 504). אין מחלוקת בין הצדדים כי ערכם של נכסים דומים באזור בו מצוי הנכס עלה מאז התקשרו המבקשים בהסכם עם הכונס הראשון. ממילא, אם בסופו של דבר יזכו המבקשים בערעורם, לא יוכלו לרכוש נכס דומה בסכום שהיה עליהם לשלם על פי ההסכם. יתר על כן: זכיית המבקשים בערעורם פירושה כי עומדת להם הזכות לקבל דווקא את הנכס אותו רכשו מהכונס הראשון.

5.משכך, באים אנו לשאלת סיכויי הערעור. בהמ' 103/81 הרשקו ואח' נ' אורבך ואח' פ"ד לה(2) 666, 670, נפסק כי:

"כאשר לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, די בכך, בדרך כלל, שיש למערער סיכוי כלשהו, ולו גם קלוש, כדי להענות לבקשת עיכוב ביצוע".

ראו גם: ענין נאות מרינה הנ"ל, בעמ' 129; ב"ש 978/84 שכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון מלובנציק ואח' פ"ד לח(4) 572, 576.

6.לאחר שעיינתי בפסק-דינו של בית משפט קמא ובנימוקי הערעור, נחה דעתי כי לא ניתן בשלב זה לומר כי ערעורם של המבקשים על קביעת בית המשפט המחוזי בדבר ביטול ההסכם הינו משולל יסוד או נעדר סיכוי.

7.בענין פלאטו שרון קבע בית המשפט כי בנוסף לכל השיקולים שהוזכרו לעיל, על בית המשפט לבחון את "מאזן הנזקים והנוחות" של שני הצדדים, וכי "כשכפות המאזניים מעויינות ולשני הצדדים עלול להיגרם נזק שיקשה מאד לתקנו, אין לעכב את בצוע פסק הדין" (שם, בעמ' 504). לטענת משיב 1, הנזקים שייגרמו לו כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק-הדין גדולים לאין ערוך מאלה שיהיו מנת חלקם של המבקשים אם לא יעוכב הביצוע. לדבריו, הוא שרוי במצוקה כלכלית קשה. נושים רבים מנהלים נגדו הליכים משפטיים, ואף הוצאה נגדו פקודת מאסר במסגרת הליכי הוצאה לפועל. אם יוצא הנכס לאלתר למכירה מחדש, יוכל לסלק בחלק שיקבל מתמורת המכירה חובות לנושים הלוחצים וכן לקיים את משפחתו. עיכוב הביצוע יותיר את משיב 1 בחוסר אונים כלכלי, וכן יגרום להמשך תפיחת החובות השונים ללא כל הצדקה. משיב 1 הוסיף וביקש, לחילופין, כי עיכוב הביצוע, אם יינתן, יותנה בחיוב המבקשים או הכונס הנוכחי להעביר לידיו סכום מסויים, על מנת לאפשר לו "לקיים משפחתו אישה ושני ילדים קטנים, ולהתמודד עם איומי הוצל"פ לאסור את המבקש". כמו כן ביקש משיב 1 כי עיכוב הביצוע יותנה בעיכוב הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו.

8.מספר נכסי מקרקעין הרשומים על שם משיב 1 מתנהלים כיום על ידי כונסי נכסים. הנכס נשוא בקשה זו הינו אחד מהם. פסק-הדין שעיכוב ביצועו מתבקש לא ניתן על ידי המותב הדן בכינוס נכסיו של משיב 1. מטעם זה נמנעה הערכאה דלמטה מליתן הוראות באשר להמשך הטיפול במכירת הנכס, ותחת זאת הורתה לכונסי הנכסים "להגיש למותב הדן בכינוס הנכסים בקשה חדשה למתן הוראות". בהליך דנן אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות המותב הדן בכינוס נכסיו של משיב 1. מותב זה אף טרם החליט בשאלת חלוקת כספי המכירה בין הנוגעים בדבר. במצב זה אין בידי בית משפט זה כלים לבחינת דברי משיב 1 אודות ייעודם של כספי מכירת הנכס ואופן חלוקתם, אם זו לא תעוכב. סוגייה זו עניינה לבית המשפט הדן בכינוס לענות בו. גם מקור החוב אשר בגינו הוצאה נגד משיב 1 פקודת המאסר בלשכת ההוצאה לפועל הינו בהחלטה שנתן בשעתו המותב הדן בכינוס הנכסים, והוא גם אשר מוסמך לעכב את גבייתו, אם יסבור שיש ממש בטענות משיב 1.

הנזקים אשר ייגרמו למשיב 1, לטענתו, כתוצאה מעיכוב הביצוע הינם כספיים גרידא, ויהיו ניתנים לגבייה מהמבקשים - אם יידחה הערעור ותוכח התקיימות אותם נזקים - בדרך של קיזוזם מהסכום שעל הכונס הנוכחי להשיב למבקשים על פי פסק-הדין נשוא הערעור (46,500 דולרים בצירוף פירותיהם מיום תשלומם). מאידך גיסא, הנזקים העלולים להיגרם למבקשים אם יתקבל הערעור ולא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא יהיו ניתנים לפיצוי כספי, שכן משמעות הזכייה בערעור תהיה כי למבקשים הזכות לקבל את הנכס המסויים אותו רכשו על פי ההסכם. אפילו היה נזקם של המבקשים ניתן לפיצוי כספי, עדיין מוטלת בספק רב יכולתם לגבותו ממשיב 1, המעיד על הימצאותו בקשיים כלכליים ניכרים. ראוי לזכור כי משיב 1 מבקש לחלק לאלתר את תמורת המכירה החדשה בין הזכאים לקבלה, כך שגם מקופת הכינוס לא יוכלו המבקשים להיפרע. במצב זה אין לומר כי עיכוב הביצוע יגרום למשיב 1 או לקופת הכינוס נזק מוכח, השקול לנזקים שייגרמו למבקשים.

9.בקשתו של משיב 1 לחייב את המבקשים או את הכונס הנוכחי לשלם לידיו סכום כספי כתנאי לעיכוב הביצוע ראויה גם היא להידחות: היריבות הישירה הינה בין המבקשים לבין כונס הנכסים. כונס הנכסים פועל בכספים המתקבלים מהמבקשים בהתאם להוראת בית המשפט הדן בכינוס הנכסים. אם מבקש משיב 1 לקבל כבר בשלב זה לידיו כספים ששילמו המבקשים, עליו להפנות, שוב, את בקשתו למותב הדן בכינוס. נושא זה אינו מעניינו של בית משפט זה, אשר, כאמור, אינו יושב בערעור על החלטת המותב הדן בכינוס.

10.במצב דברים רגיל ראוי היה להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת סכום כספי על ידי המבקשים להבטחת נזקיהם של המשיבים. בנסיבות שנוצרו בתיק זה, מהווה הסכום הכספי המוחזק כבר בידי הכונס הנוכחי, ואשר שולם על ידי המבקשים, בטחון מספק לנזקי המשיבים אם יידחה הערעור.

11.עם זאת, לאור היקף חובותיו של משיב 1, מצוקותיו כפי שתוארו על ידו ויתר נסיבותיו של התיק, לרבות השלכת עיכוב הביצוע על עניינם של צדדים נוספים, יש להורות על הקדמת שמיעת הערעור למועד קרוב ככל שניתן, ובכך יוקטנו הנזקים המתוארים.

12.לסיום, אינני יכול שלא להתייחס לדרך התבטאותו החמורה של משיב 1 בתגובותיו ובקשותיו בתיק זה. משיב 1 כבר זכה לנזיפה מבית משפט קמא בגין הלשון הבוטה והגסה שנקט בסיכומיו נגד המבקשים. מטעם זה לא פסק בית המשפט המחוזי הוצאות לטובת משיב 1 חרף זכייתו בדין. הפעם הרחיק משיב 1 לכת, ונקט בלשון משתלחת ובלתי מרוסנת גם נגד שופטים ורשמים בישראל, באופן העולה, לכאורה, כדי זילות בית המשפט. על משיב 1 להבין כי התבטאויות מסוג זה אינן מחזקות את טיעוניו או מקדמות את ענייניו, אלא ההפך הגמור. מאחר ומשיב 1 הותרה כבר על ידי בית המשפט המחוזי בנדון, ולמרות זאת שב על התבטאויותיו הקשות גם בהליך שלפני, נראה לי כי מן הראוי לחייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה, ולו בסכום סימלי.

אשר על כן אני מחליט כדלקמן:

א.מוצא בזה צו זמני שלא להתחיל או להמשיך במכירת הנכס נשוא תיק זה עד למתן הכרעה בערעור (ע"א 9342/96).

תוקף הצו מותנה בכך שהמבקשים יפקידו במזכירות בית המשפט תוך 7 ימים מיום קבלת החלטה זו כתב התחייבות עצמית, ערוך להנחת דעתה של רשמת בית משפט זה, לשיפוי המשיבים בגין כל נזק שייגרם להם כתוצאה מהצו הזמני הנ"ל אם יידחה הערעור, יימחק או יתבטל. בכתב ההתחייבות תצויין הסכמת המבקשים לקיזוז הנזקים האמורים מהסכום שהינם זכאים לקבל מהכונס הנוכחי על פי פסק הדין של בית משפט קמא.

ב.בתאום עם מזכירות בית-המשפט נקבע בזאת הדיון בערעור ליום 27.3.97 שעה 11:30. דיון זה יתקיים בתנאי שהמבקשים יקיימו במועד כל הוראה בדבר הפקדת ערבון או ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בערעור, כפי שתינתן על ידי בית המשפט.

ג.משיב 1 ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 1,000 ש"ח.