ע"א 9384/02 רצף בשומרון (1985)בע"מ נ. עובדי רצף בשומרון (1985)בע"מ

עובדי החברה המערערת, אשר פוטרו עם סגירת משרדיה באילת, הגישו לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה לפירוק החברה בשל אי תשלום משכורות, פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות בסכום העולה על 500,000 ש"ח. המערערת התנגדה לבקשה. לאחר שמיעת ראיות קבע בית-המשפט, כי אין חולק שהחברה חבה כספים לעובדיה, כי המחלוקת היא לגבי גובה הסכום, כי העובדים הוכיחו שהחברה הגיעה למצב של חדלות פירעון, וכי אין המדובר במחלוקת אמיתית ובתום-לב בנוגע לקיומו של חוב. בית-המשפט המחוזי הורה על פירוק החברה, ואולם קבע כי אם תשלם לעובדים 80% מן החוב עד לתאריך 31.10.02 לא תפורק החברה.

המערערת הגישה לבית-משפט זה ערעור על פסק-הדין, ובמקביל הגישה לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשתה, ואולם התנה את עיכוב ביצוע פסק-דינו בהפקדת ערבות בנקאית או במזומן בסך של 100,000 ש"ח.

מכאן הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע, בגידרה טענה המערערת, כי סיכויי ערעורה גבוהים, כי באם לא יינתן עיכוב ביצוע ייגרם למערערת נזק בלתי הפיך ולא ניתן יהיה עוד להחזיר המצב לקדמתו, וכי הערבות שקבע בית-המשפט המחוזי הינה גבוהה, פוגעת במימוש זכויותיה להגיש ערעור ולפנות לערכאות, ואף עלולה בסופו של יום לגרום לפירוקה.

יש לדחות את הבקשה. עיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מחייב, בנסיבות העניין שבפנינו, הפקדת ערבות בסכום גבוה שיבטיח את נזקם של העובדים, העשוי להיגרם להם מעיכוב ביצועו של פסק-הדין באם ערעורה של המערערת לבית-משפט זה יידחה. על-כן, הערבות שנקבעה על-ידי בית-המשפט המחוזי הינה המינימאלית האפשרית בנסיבות העניין.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.