ע"א 9398/07 מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ נ. מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכ

לפניי בקשה להוצאת נספח מכתב הערעור ולהוצאת מוצג מתיק המוצגים של המערערת בע"א 9398/07 (להלן – המערערת).

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בתובענה שהגישה משיבה 1 (להלן – המדינה) נגד המערערת, בה התבקשה הכרעת בית המשפט בדבר זכויותיהם הנוגדות של משיבים שונים בכספים שחבה המדינה למערערת. החיוב הכספי נקבע בהליך משפטי אחר שהתנהל בין המדינה למערערת, והוא מבוסס על חוזה בין הצדדים משנת 1992 להקמת פרויקט בניה גדול בנצרת עלית. כספים המגיעים לחברה על פי החוזה הומחו לנושים שונים של המערערת. בית המשפט התבקש איפוא להכריע בזכויות הנוגדות של הנושים השונים. עוד התבקש בית המשפט להצהיר כי למדינה מגיע מאת המערערת סכום של כ- 2.6 מיליון ₪, על פי תניות ההתקשרות בין הצדדים. בית המשפט פסק כי זכויותיו של משיב 2 בכספים שחבה המדינה למערערת גוברים על זכויותיהם של יתר בעלי הדין, למעט סכומי המע"מ על הסכום הפסוק, לגביהם ניתנה עדיפות למשיב 4. כן הכיר בית המשפט בזכותה של המדינה לקזז מחובה הפסוק למערערת את חובה של המערערת לשלטונות מע"מ. בד בבד, נדחתה דרישת המדינה להתיר לה לקזז את הסכום ששילמה למערערת על פי החוזה בשל העדר תביעות.

2.

לפניי בקשה מטעם משיב 2 להוציא מנספחי כתב הערעור את נספח ט' ולהוציא מתיק המוצגים של המערערת את מוצג יב'. המ דובר במסמך זהה, שהינו הסכם בין המדינה לבין המערערת מיום 2.6.1992. משיב 2 טוען כי המסמך לא הוגש כראיה בערכאה הדיונית; הוא לא צורף בין נספחי המרצת הפתיחה או בין נספחי מכתבי התשובה; הוא לא היה מונח מעולם בפני בית המשפט קמא. משיב 2 מציין, עם זאת, כי במסגרת פסק הדין ציטט בית המשפט. עמוד בודד זה צורף כנספח לתשובת משיב 4 בבית המשפט. כחלק מההסדר הדיוני לא נחקר המצהיר על תצהירו. משיב 2 מציין כי על פי ההסדר הדיוני ויתרו הצדדים על קיום הליכי גילוי מסמכים, שאלונים, שלב הוכחות וחקירות נגדיות. מתן היתר בדיעבד להגיש את המסמך בשלב הערעור יוביל – כך נטען – לנחיתות משמעותית של משיב 2 מול המערערת, שכן הוא שינה מצבו לרעה בהסתמך על כתבי התשובה והמסמכים שהיו מונחים בפני בית המשפט קמא ובפני הצדדים בשעתו.

3.

המערערת טוענת בתגובה כי משיב 2 עצמו מסתמך בטיעוניו על ההסכם בין המערערת למדינה, כאשר הוא טוען שהסכומים על פי ההסכם שועבדו לטובתו. מכאן טענת המערערת שההסכם הוא רלוונטי להליך. המערערת אינה חולקת על כך שבפני בית המשפט קמא לא היה עותק מלא של ההסכם. היא מדגישה עם זאת כי בית המשפט הסתמך על ההסכם ואף ציטט את הוראת סעיף 67א להסכם. בנוסף, לסיכומים שהגיש משיב 4 לבית המשפט קמא צורף עמוד נוסף מתוך ההסכם, בו מופיע הסעיף עליו מסתמכת המערערת (סעיף 3 להסכם, אשר על פי הנטען אוסר על המערערת להסב או לשעבד את זכויותיה לצד שלישי כלשהו ללא הסכמת משרד השיכון). המערערת מוסיפה כי לדבריה, מלבד סעיף 3 להסכם יתר הוראות ההסכם אינן רלוונטיות. צירוף ההסכם כולו נועד לפרוש לפני בית המפשט את התמונה המלאה ואין זה ראוי להגיש עמוד בודד מתוך הסכם. המערערת הודיעה כי היא מותירה לשיקול דעת בית המשפט את ההכרעה בשאלה האם להוציא את ההסכם כולו מן התיק.

4.

על כך השיב משיב 2 בטענה כי הוא התנגד בבית המשפט המחוזי לשינוי חזית מצד המערערת. שינוי החזית כלל טענה כנגד השעבוד לטובת משיב 2. לשיטתו, הוא אמנם לא הגיש התנגדות פורמלית לצירוף המסמך, אך התנגדותו לשינוי החזית מהווה "התנגדות מהותית" להבאת ההסכם כראיה לטענת המערערת כנגד השעבוד, ולפיכך יש לראות את הבנק כאילו התנגד בזמן אמת גם לצירוף ההסכם כראיה. לחלופין טוען משיב 2 כי אין לראות בהעדר התנגדות מצידו כהסכמה מפורשת לשינוי חזית או לצירופו של ההסכם. לחלופי חילופין נטען כי צירוף העמוד מתוך ההסכם על ידי משיב 4 נעשתה תוך הפרה של החלטת בית המשפט קמא שנשענה על הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים.

5.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על הוצאתו של המסמך, למעט העמוד שצורף לסיכומים מטעם משיב 4. תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מאפשרת לכלול בכרך מוצגים "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות". אמנם, העמוד מתוך ההסכם אינו מסמך שהתקבל כראיה בערכאה הדיונית. הוא הוגש לבית המשפט כנספח לסיכומים מטעם משיב 4. בכך כשלעצמו אין כדי לשלול הצגת המסמך, שכן ככל שהמסמך היה בפני בית המשפט קמא, גם אם לא הוצג כראיה, ניתן להציגו בפני בית משפט זה. ממילא, תיק בית המשפט קמא מצוי ברגיל בפני בית המשפט שעה שהוא דן בערעור. בענייננו, משיב 2 אינו מתכחש לכך שהעמוד בו מופיע סעיף 3 להסכם הוגש לבית המשפט במסגרת הסיכומים של משיב 4, אך מדגיש כי הדבר נעשה בצורה פסולה. גם בהנחה שיש ממש בטענה זו, אין בכך כדי לשלול את האפשרות להציג את העמוד במסגרת הערעור. ככל שלמשיב 2 טענות בעניין ההתנהלות הדיונית של מי מבעלי הדין בבית המשפט קמא, הוא רשאי להעלותן במסגרת הערעור. אך משעה שהמסמך הוצג לפני בית המשפט ולא התקבלה החלטה שיפוטית להוציאו, אין מניעה להציגו גם בפני ערכאת הערעור.

אשר ליתר חלקיו של ההסכם

(למעט העמוד הבודד הנוסף שצורף לתשובת משיב 4) אלה לא התקבלו כראיה ולא היו בפני בית המשפט קמא. לעניין זה, אין די בשני העמודים הנזכרים כדי להכשיר את הצגתו של ההסכם במלואו. ללא החלטה המתירה הבאת ראיות נוספות בערעור, אין להביא את המסמך במסגרת הודעת הערעור או במסגרת תיק המוצגים המצורף לסיכומים. אם חפצה המערערת להציג בפני ערכאת הערעור את ההסכם בשלמותו, עליה לפעול על-פי סדרי הדין המסדירים הגשת ראיות חדשות (תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ללא החלטה המתירה הבאת הראיות הנוספות, אין להביאן במסגרת תיק המוצגים המצורף לסיכומים ואין להתייחס אליהן במסגרת הסיכומים.

המערערת תגיש איפוא, תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה יבואו במניין) תיק מוצגים מתוקן הכולל את עמודי ההסכם שהיו בפני בית המשפט קמא, ללא יתר חלקיו של ההסכם. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.