ע"א 9411/04 יורשי המנוח ניסים מזרחי ז"ל נ. מדינת ישראל

בית-המשפט המחוזי בחיפה דחה תובענה שהגישו המבקשים נגד המשיבים, לחייבם בתשלום פיצויים עבור מקרקעין שהופקעו בשעתו מאביהם. זאת, לאחר שבגדרי תובענה-שכנגד שהגישה המשיבה – בה הוצג ספר נכסים שנגע לקרקע הרלוואנטית, נמצא כי כבר שולמו פיצויים בגין ההפקעה, ואף ביתר. המבקשים, עשרה במספר, חויבו להשיב למשיבה יחד סכום של כ-500,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה (להלן: פסק-הדין).

כנגד פסק-הדין הגישו המבקשים ערעור לבית-משפט זה, ועתה הם עותרים לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא, עד להכרעה בערעור. המבקשים הוסיפו וטענו, כי בית-המשפט המחוזי הסכים לעיכוב הביצוע, אולם התנה זאת בהפקדת ערבות בנקאית בגובה מלוא הסכום, ואותה אין ידם משגת.

המבקשים סבורים כי טובים סיכויי הערעור להתקבל, והם מדגישים כי נוכח מצבם הכלכלי שאינו שפיר, הנזק שייגרם להם, אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, עולה במידה ניכרת על התועלת שבביצועו המיידי. המשיבה, מצדה, טוענת כי לא מתקיים בעניינם של המבקשים טעם כלשהו המצדיק לעכב את ביצוע פסק הדין, ובודאי שלא החשוב שבהם – החשש כי אם לא תיענה הבקשה תיגרם תוצאה שאינה הפיכה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי הדין הוא עם המשיבה. הכלל הוא כי פסק-דין יש לבצע מיד לאחר שניתן, אלא אם התעורר חשש מבוסס, כי הוצאתו לפועל עוד בטרם הוכרע הערעור עליו, תיצור מצב בלתי הפיך, שבו אפילו יתקבל הערעור לא ניתן יהיה עוד להגשים את תוצאתו.

לדברים משנה תוקף כאשר מדובר בפסק-דין המטיל חיוב כספי, הואיל וההנחה היא כי על-פי רוב יוכל מי שמילא אחר החיוב לזכות בכספים ששילם אם יתקבל ערעורו, ועליו הנטל להוכיח אחרת (ראו ב"ש 978/84 שכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח(4) 572, 576). בעניין זה אף עשויה להיות נפקות לזהותו של הזוכה, ומשנמצא כי המדינה היא זו אשר לטובתה ניתן פסק-הדין שאת ביצועו מבקשים לעכב, הסכנה כי המבקשים לא יוכלו להשיב לידם את הסכום שישלמו, נראית קלושה ביותר (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405).

לנוכח כל האמור הבקשה נדחית.