ע"א 9442/00 שמשון קידוחים ובניין בע"מ נ. אלגד חברה להנדסה ולבנין בע"מ

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת צ' ברון), בה נדחו בקשותיה של המבקשת לשלוח שאלות הבהרה למומחה שמונה על ידי בית המשפט, וליתן למבקשת פסיקתא חלקית על הסכום שקבע המומחה מטעם בית המשפט.

המבקשת, שמשון קידוחים ובניין בע"מ, הגישה תביעה כספית כנגד המשיבה 1, אלגד חברה להנדסה ולבנין בע"מ (להלן: אלגד). לאחר שנעתר בית המשפט קמא לבקשתה של המבקשת לעיקול זמני במעמד צד אחד, נערך דיון במעמד הצדדים, ובמסגרתו נחתם הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק-דין. בהסכם נאמר, כי בית המשפט ימנה מומחה אשר ישום את שוויה של מכונת קידוח, וכי שווי המכונה על פי חוות הדעת ישולם על ידי המשיבה 2 לידי בא כוח המבקשת, בתוך 30 יום מיום קבלת חוות הדעת.

בעקבות הסכם הפשרה, מינה בית המשפט מומחה מוסכם, וזה הגיש את חוות דעתו. המבקשת הגישה בקשה למשלוח שאלות הבהרה למומחה ולחקרו בבית המשפט במקרה הצורך. בית המשפט נעתר לבקשה, מבלי לקבל את תגובת המשיבים. עוד הגישה המבקשת בקשה למתן פסק דין חלקי, המחייב את המשיבים לשלם את הסכום שקבע המומחה, ולפסיקתא חלקית. המשיבים הגיבו לבקשה זו, וכן הגישו בקשה לביטול ההחלטה בעניין משלוח שאלות ההבהרה למומחה.

2.בית המשפט קמא דחה את בקשות המבקשת למתן פסק דין חלקי ושינה מהחלטתו להתיר משלוח שאלות הבהרה למומחה. בית המשפט קבע, כי מלשון ההסכם עולה באופן חד משמעי, כי המומחה מונה על ידי הצדדים על מנת לקבוע את שווי המכונה, וכי הסכום שייקבע על ידו ישולם למבקשת. הסכם הפשרה - כך קבע בית המשפט קמא - אינו קובע מנגנון המאפשר לצדדים לשוב לבית המשפט על מנת שייתן פסק דין על הסכום שקבע השמאי, ולפיכך, סיים בית המשפט את מלאכתו עת שנתן תוקף של פסק דין לפשרה.

כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3.לטענת המבקשת, פסק הדין אשר נתן תוקף להסכם הפשרה לא "סגר את התיק". בית המשפט קבע את התיק לתזכורת פנימית לשם מינוי מומחה, הוציא צו הממנה את המומחה ונתן לו הוראות. מכל אלה למדה המבקשת, כי לא מדובר היה בפסק דין, ולחילופין, כי בפסק הדין התירו הצדדים לבית המשפט לפעול על פי סמכויותיו לגבי מומחה מטעמו. החלטת בית המשפט למנות מומחה מטעמו, כך טוענת המבקשת, נועדה לשמש אך מנגנון לקביעת היקף הסעד הכספי לו זכאית המבקשת, ועל כן, על פי מהותו, לא נועד הסדר הפשרה לסיים את הדיון בתובענה או באחד הסעדים שנתבקשו בה. לכותרת "פסק דין" אין, אליבא דהמבקשת, כל נפקות.

המשיבים סומכים ידם על החלטתו של בית המשפט קמא. סבורים הם, כי בענייננו אין המדובר במומחה מטעם בית המשפט, אלא מומחה שמונה בהסכמה, אשר לאחר הערכתו את שווי המכונה, אין ולא כלום. בהסכם הפשרה נקבע, כי שווי המכונה ישולם על ידי המשיבה 2 תוך 30 יום ממועד קבלת חוות דעת המומחה. מכאן למדים המשיבים, כי בית המשפט סיים את מלאכתו בפסק דין לפיו תשלם המשיבה 2 למבקשת סכום שייקבע על ידי המומחה. זאת ועוד: לשיטתם של המשיבים, אין המדובר במומחה אלא ב"מעריך", שמאי אשר תפקידו להעריך את שווי המכונה, כמנגנון מוסכם לקביעת סכום פסק הדין. היו אלה הצדדים - כך מציינים המשיבים - אשר ביקשו את בית המשפט לאשר את הסכם הפשרה כ"פסק דין", בראותם את ההחלטה כמסיימת את הסכסוך שביניהם.

4.דין הבקשה להידחות.

עיון בהוראות הסכם הפשרה, אשר הוגש לבית המשפט קמא על מנת שיינתן לו תוקף של פסק-דין, מלמד באופן שאינו משתמע לשתי פנים, על הסכמת הצדדים, כי השמאי יקבע את שווי המכונה, וכי הסכום שייקבע ישולם על ידי המשיבה 2 למבקשת, תוך 30 יום, ללא התערבות נוספת של בית המשפט, וללא צורך במתן פסק דין על הסכום שנקבע. בכגון דא כבר נפסק על ידי בית משפט זה:

"... ברור מתוכן הפשרה שאושרה, כי בעת עשיית הפשרה לא התכוונו הצדדים לכך שבית המשפט יפקח על ביצוע הפשרה, ושהם יחזרו עוד לבית המשפט באותו עניין לשם קבלת צווים נוספים. קודם כל, צורת פסק הדין היא צורת פסק דין סופי. אמנם הצורה והשם שקורא על ההחלטה אינם מכריעים, אבל יש בהם, לפחות, כדי להעמיד אותנו לכאורה על כוונת הצדדים... רק בעניין אחד שמרו לעצמם את האפשרות לשוב לבית-המשפט, היינו בעניין מינוי מעריך חדש. גם זה בא ללמדנו, שבכל ענין אחר לא היה בכוונתם לחזור ולהופיע בפני בית-המשפט..." (ע"א 420/54 אריאל (ליבוביץ) נ' ליבוביץ , פ"ד ט 1337, 1341; השוו: ע"א 61/58 חברת יעקב זלקין בע"מ נ' "סיקו" שותפות מוגבלת , פ"ד יב(1) 815, 816).

יפים לעניינו דברים שציטט בית המשפט קמא מספרו של ד"ר י' זוסמן:

"עם אישור הפשרה גמר בית המשפט את מלאכתו, ואין לבוא אליו עוד לשם ביצועה, אלא במידה שנקבע הדבר בפשרה עצמה, כגון שהתנו בפשרה שבית המשפט ימנה מעריך אשר יקבע את שוויו של נכס...

פשרה בה הוסכם, כי הנתבע ישלם לתובע סכום אשר ייקבע על ידי פלוני, ופלוני קבע את הסכום, אבל הנתבע אינו משלם, מה תרופת התובע? הדבר תלוי בדרך בה אושרה הפשרה: אם קבעו בה, כי אחרי קביעת הסכום ישובו בעלי הדין לבית המשפט כדי שיתן פסק דין על הסכום שנקבע, הרי שערי בית המשפט טרם ננעלו... אך אם הפשרה שנעשתה מסיימת את הדיון לחלוטין, והתובע עומד במריו, אין ברירה בידי התובע זולת הגשת תביעה חדשה על פי עילת הסכם הפשרה שנעשה..." (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995) 550).

בענייננו, הוסכם על הצדדים כי בית המשפט ימנה מומחה אשר יעריך את שווי הנכס; ואכן כך נעשה, ולצורך כך נקבע התיק לתזכורת פנימית וננקטה הפרוצדורה למינוי מומחה. ואולם, בזאת תם תפקידו של בית המשפט. שהרי נאמר בהסכם, כי קביעת שווי הנכס - ועמה הקביעה מהו הסכום שישולם למבקשת - תיעשה על ידי המומחה, כאשר התשלום יבוצע תוך 30 יום ממועד קבלת חוות הדעת על ידי המשיבות.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.