ע"א 9443/04 שי אופיר שיווק ואספקת צפון (1986)בע"מ נ. טגרה סיטונאות למוצר

1.

לפניי בקשה למתן עיקול זמני על זכויות חכירה בחנות השייכות למשיבה, אשר יעמוד בתוקפו עד לתום בירור הערעור שהגישה המבקשת, לאחר שתובענתה נדחתה בבית המשפט המחוזי.

2.

העובדות הצריכות לעניין הן אלו: בשנת 1995 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבה, לתשלום סך של 700,000 ש"ח, בגין מוצרי חשמל שסיפקה המבקשת, לטענתה, למשיבה. עם הגשת התביעה, הגישה המבקשת גם בקשה להטלת עיקול זמני על נכסים שונים וזכויות של המשיבה, ביניהן - זכויות המבקשת בחנות אותה היא משכירה, הנמצאת ברחוב העצמאות בחיפה (להלן - החנות). זכויות אלו עוקלו בצו שנתן בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 24.1.95. לאחר מספר חודשים, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה נותר צו העיקול בתוקפו, אך תחולתו צומצמה כך שהעיקול לא חל על הכנסות השכירות של המשיבה מהחנות. ביום 31.8.04 ניתן פסק הדין בתובענה, ובו נדחתה תביעת המבקשת. יצויין, כי בפסק הדין נדחתה אף תביעה שכנגד שהגישה המשיבה. עתה, מערערת המבקשת על פסק הדין, ומבקשת כי עד להכרעה בערעור ייוותר על כנו העיקול על זכויות החכירה של המשיבה בחנות.

3.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור על פסק הדין טובים, משום שלטענתה נפלו בפסק הדין טעויות משפטיות יסודיות. כן טוענת היא, כי השארת העיקול על כנו נדרשת בשל כך שהמשיבה הפסיקה את פעילותה העסקית בשנת 1992, בהיותה חדלת פרעון. המבקשת טוענת, כי לאחר הפסקת פעילותה של המשיבה, נותר בידי האחרונה נכס אחד יחיד והוא - זכויות החכירה בחנות. על כן, כך הטענה, אם לא ייוותר צו העיקול על כנו עד לתום הליכי הערעור, יסוכל ביצוע פסק הדין בערעור אם תזכה בו המבקשת. היא מציינת, כי למעשה צו העיקול איננו מסב למשיבה נזק או אי נוחות, שכן דמי השכירות אינם מעוקלים במסגרת הצו. ראיה לטענה זו, בדבר העדרו של נזק, מוצאת המבקשת בכך שמאז הסכמת הצדדים משנת 1995 לעניין צו העיקול, לא ניסתה המשיבה לפעול לביטול הצו, אשר עדיין מופיע בנסח הרישום של החנות. המבקשת מוסיפה כי זכויות המשיבה בחנות ממושכנות לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ במשכנתא בלתי מוגבלת בסכום, וכן מעוקלות בשני צווי עיקול נוספים. המבקשת חוששת, כי בלא צו העיקול המבוקש, ייפגע מעמדה מבחינת סדרי הנשייה בחנות באופן בלתי הפיך, אשר יותיר את המבקשת בלא יכולת להיפרע מהמשיבה.

4.

בתגובת המשיבה לבקשה היא מביעה את התנגדותה להותרת צו העיקול על כנו. המשיבה טוענת, כי ערעורה של המבקשת מהווה ניסיון לשנות את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא בפסק הדין, המבוססות על האמון שנתן בית המשפט בגרסת המשיבה. המשיבה מוסיפה, כי היא אינה חדלת פרעון כפי שטוענת המבקשת, וכי אף שהפסיקה לעסוק במסחר היא עוסקת בהשכרת החנות. אשר לעיקולים הרשומים על זכויותיה בחנות מציינת המשיבה כי אלה נרשמו לבקשת עיריית חיפה, בגין תביעה שהגישה לקבלת דמי חכירה וארנונה בגין החנות. לטענת המשיבה, עניינים אלה בינה לבין עיריית חיפה עתידים לבוא לידי סיום בעתיד הקרוב; העניין הראשון יוסדר על דרך של הסכמה עם העירייה, והאחרון - במתן פסק דין בערעור שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. לבסוף מעידה המשיבה על עצמה כי אין בכוונתה למכור את החנות, וכי אם בכל זאת חוששת המבקשת כי החנות תימכר, מנהליה של המשיבה אינם רשאים, על-פי הדין, להעלים את הכסף שיתקבל מהמכירה, ביודעם שקיים ערעור תלוי ועומד.

5.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת נסיבות המקרה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להותיר את העיקול על כנו. אמנם, נראה שסיכויי הערעור אינם גבוהים. מאזן הנוחות, מאידך, נוטה במובהק לטובת המבקשת. בהקשר זה, המשיבה לא הצביעה על נזק כלשהו העשוי להיגרם לה מעיקול זכויותיה בחנות. היא הסתפקה לעניין זה בטענה כי "...עצם קיום עיקול שכזה, מהווה פגיעה בטגרה בע"מ [המשיבה] בהיבט הכלכלי הרחב". לא זו אף זו, המשיבה ציינה באופן מפורש כי "אין בכוונת טגרה בע"מ למכור את הנכס (מה עוד שהנכס מושכר כאמור)". משמעות הדבר היא, כי הותרת העיקול לא תצר, למעשה, את צעדי המשיבה. נוכח זאת, ולאור העובדה שהעיקול איננו חל על דמי השכירות המתקבלים מהשכרת החנות, נראה כי לא ייגרם למשיבה נזק כלשהו מהותרת העיקול הזמני על זכויות החכירה בחנות, עד למתן פסק דין בערעור. מנגד, הסרת העיקול עשויה להביא לכך שהמבקשת לא תוכל להיפרע מהמשיבה אם תזכה בערעור.

סוף דבר, הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור מתקבלת. העיקול שהטיל בית המשפט המחוזי בחיפה על זכויות החכירה של המשיבה בחנות המצויה ברחוב העצמאות בחיפה יעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין בערעור או עד למתן החלטה אחרת.