ע"א 9452/10 פרופסור דוד רוקח נ. מינהל מקרקעי ישראל

השופט י' עמית :

1.

ענייננו בסכסוך שכנים שנתגלגל לפתחו של בית משפט זה. המערערים והמשיבים שכנגד (להלן: רוקח ) הם החוכרים לדורות של מגרש 42 בעין כרם בירושלים ומחזיקים בו מאז שנת 1962. המשיב 2 והמערער שכנגד (להלן: ידיד ) הוא החוכר לדורות של מגרש 114 הגובל במגרש של רוקח ומחזיק בו מאז שנת 2005.

2.

לאחר שידיד החל לבנות במגרשו, נתגלע סכסוך בין השכנים, ורוקח הגישו כנגד ידיד תובענה לבית המשפט לתביעות קטנות על סך כ-11,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לגינתם. משטענו הצדדים בבית המשפט לתביעות קטנות, זה בכה וזה בכה, הורה בית המשפט על מחיקת התובענה. זאת, לאחר שהגיע למסקנה כי המדובר בסכסוך מורכב, הכולל טענות של הסגת גבול – סכסוך שאין מקומו בבית המשפט לתביעות קטנות.

פנו איפוא הצדדים לעורכי דין, וכך הגיע הסכסוך לבית המשפט המחוזי, והפעם, כאשר כל צד מעלה כנגד רעהו טענות עובדתיות ומשפטיות מלוא הטנא, וגם משיב מס' 1 (להלן: המינהל ) צורף על ידי רוקח כנתבע.

3.

ואלו הנקודות השנויות במחלוקת בין הצדדים והכרעתו של בית משפט קמא לגביהן:

א . טענת רוקח כי המינהל ביצע עיסקה סותרת עם ידיד לגבי שטח של 26.83 מ"ר הנכללים בשטח מגרשו שלו.

בית המשפט דחה את הטענה, בהסתמך על מפת התב"ע, שהיא המפה הקובעת על פי הסכם החכירה בין רוקח למינהל, מה עוד שבהסכם החכירה נכתב במפורש כי "שטח המגרש הסופי ייקבע על פי תוכנית מדידה לרישום".

ב . טענת רוקח לגבי גדר הבטון בגובה 2.5 מ' שנבנתה ע"י ידיד.

בית המשפט קיבל את הטענה כי כל בסיס הגדר נבנה בשטחם של רוקח, בניגוד להסכמה שניתנה ע"י רוקח. משכך, הורה בית המשפט על הריסת הגדר.

ג . תביעת רוקח לתשלום סך 30,000 ₪ עבור שיקום הגינה בשטחם.

בית המשפט קיבל התביעה בראש זה וחייב את ידיד בתשלום הסכום הנתבע.

ד . תביעת רוקח לזיקת הנאה במגרש ידיד.

בית המשפט קבע כי לא נתמלאו תנאי סעיף 94 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ודחה תביעה זו.

ה . תביעת ידיד להורות לרוקח לאטום החלונות בקיר הגובל במגרשו (בית הבור). תביעת ידיד נתמכה ע"י המינהל בהסתמך על התחייבות רוקח למינהל כי יאטום את החלונות "מיד עם דרישה ראשונה מאת מינהל מקרקעי ישראל".

בית המשפט קיבל את תביעת ידיד בהסתמך על ההתחייבות הנ"ל, והורה על סגירת הפתחים באופן קבוע, וחייב את רוקח לשלם למינהל שכר טרחת עורך דין בסך 65,000 ₪.

ביחסים בין ידיד לרוקח לא נפסקו הוצאות, משנתקבלו חלק מהתביעות ההדדיות בין הצדדים.

4.

על פסק הדין נסבים הערעור והערעור שכנגד שלפנינו, בו חזרו הצדדים מבראשית על טענותיהם בפני בית משפט קמא מתחילתן ועד סופן, והצביעו על שגיאות, שנפלו לטעמם, בפסק הדין.

לאחר שעיינו בכתבי הטענות המפורטים בין הצדדים ושמענו את טענותיהם, מצאנו לאמץ את פסק דינו של בית משפט קמא מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על קרבו ועל כרעיו. נוכח התוצאה אליה הגענו, איננו עושים צו להוצאות.

5.

בשולי הדברים אעיר, כי שנ י הצדדים יצאו "בשן ועין" מהתוצאה הסופית של פסק הדין, תוצאה שאף אחד מהם לא חפץ בה - רוקח חוייבו לאטום החלונות בצד אחד של ביתם ואילו ידיד חוייבו להרוס את גדר הבטון. בית משפט קמא היה מודע לתוצאה זו, והדגיש בפני הצדדים כי לא נסגרו שערי פשרה גם לאחר מתן פסק הדין. אף אנו הצענו לצדדים להתמקד בדברים החשובים באמת לכל צד, והעלנו הצעות שונות, אך הצדדים לא השכילו לפעול לטובת האינטרס העצמי שלהם, ולא עלה בידינו להביאם לידי הסדר. לא נותר לנו אלא לקוות כי הצדדים יפנו לצד שלישי שיגשר בין הפערים הזניחים עד מאוד בעמדותיהם, מה שעשוי לחסוך להם בהוצאות ובעגמת נפש רבה.